אוקטובר 7, 2009 · להגיב
בדיוק אני קורא ספר בן 13 שנה שכתבה בנושא ויויאן פורסטר, עיתונאית צרפתיה (ובא בעת עולה השאלה איך היא נראית, אז נגיד רק שהיא ילידת 1927), ויויאן מעלה שאלות כמו האם צריכים להיות ראויים לחיים כדי להינות מהזכות לחיות, ומכאן האם יש תועלת בחיים שאינם תורמים (למישהו) להפקת רווחים? לא משנה.
אם לקצר חצי עולם חי מכלום ומסוגל לעשות את מה שעושים עובדים במדינות מערביות (הודים וסינים מתכנתים בסדר). כך שרובנו בתהליך של להפוך למיותרים. אם הזכות לחיים מותניית בלהיות נחוץ ולכן עובד, צפויה שואה. ויויאן עוסקת במנגנונים של השתקת השואה המתפתחת.
הספר נקרא קללת הכלכלה
קטגוריות Uncategorized
"… אף אחד לא ישאר אחרי על מסלול הריצה, אתה תפסיק לרוץ לפני או שאני אמות בניסיון להחזיק יותר על המסלול, זה עד כדי כך פשוט. אני עובד הכי קשה. אחרים אולי יותר מוכשרים ממני, יותר חכמים או יפים ממני אבל אני עובד הכי קשה.. המשך לקרוא ←
קטגוריות כלכלי חברתי

פעם כשגרתי עם שותפים, תליתי שלט על הדלת "חדר המתנה", אני לא גאה בתחושה הזו של המתנה ולא מתלונן, תחושת ההמתנה שלי נשענת אולי על תפיסה שגוייה, אולי על מודעות לעתיד המושכת תשומת לב, אולי על בורות, ככה זה.
בשנים האחרונות המשך לקרוא ←
קטגוריות מטאפיזי · מרחב מחיה
מתויג: סבלנות, סובייקט

ידידה סיפרה לי פעם על חוויה מטיול:
"…ישבתי על שפת ים המלח, הסתכלתי על הים, נוף נאה, אח"כ הסתובבתי והסתכלתי על ההרים, נאה, אח"כ חזרתי וספגתי שוב את נוף הים, אח"כ ההרים…"
החוויה מוכרת לי היטב, אני מתחזק בתודעתי יצוג של הנוף, היצוג מתוחזק תדיר על יד המבט, מייגע. דומה שיש כאן מין החלפה של יחסי הכלה, במקום החוויה המתבקשת של "להיות בתוך הנוף", החוויה היא של אני מחזיק יצוג של הנוף בתודעתי המשך לקרוא ←
קטגוריות מטאפיזי
מתויג: Sublime
האנטרופולוג ארנסט בקר פירסם ספר זוכה פרס פוליצר בנושא הכחשת המוות, בספרו טוען בקר שהציוויליזציה הינה מנגנון סימבולי להתמודדות עם סופיותם של החיים. בין אם נקבל את הפרספקטיסבה הרדיקלית של בקר ובין אם לאו, אין ספק שנוכחות המוות אינה מקובלת אצלנו, ובתרבות המערבית בכלל. המוות מורחק מחיי היום יום ביעילות ובקפדנות כזו שהאדם הסביר יוולד, יגדל ויגיע עד לגיל הגיוס, לפני שזכה למפגש עם גופה, המתבגר הסביר בודאי לא חזה בהרג, אפילו לא של החיות אותן הוא אוכל.
במידה והחייל הצעיר מגיע לסיטואצית לחימה, הוא עשוי לפגוש מוות והרג, לראשונה, באינטנסיביות, בשילוב סכנת מוות מוחשית ובסיטואציה מתמשכת. היום יום הנקי ממוות שהורגל בו מעצים את המפגש והופכו ללא מציאותי. המשך לקרוא ←
קטגוריות שיפור עצמי · תרבות וזהות
מתויג: ארעיות, בודהיזם, הכחשת המוות, הלם קרב
אפריל 11, 2009 · 4 תגובות
משתף אותכם בגחמה ממש ברגשות מעורבים, אני לא דוגל ברצח בעלי חיים לשם אכילת בשרם, ומשתדל לדבוק בעקרונותי. זה לא תמיד מצליח, שווארמה לדאבוני תמיד היתה אחת מנקודות התורפה, אוכל ובוכה.
אבל אם כבר,

הודו - זה אוכל?
האם כך צריך להיראות האוכל שלך ? המשך לקרוא ←
קטגוריות שיפור עצמי
אפריל 11, 2009 · 2 תגובות

נולדתי כמה עשרות שנים אחרי הנכבה[1], הייתה לי מעט מאוד שליטה על מה שקרה שם
שוב, מסיבות שקדמו ללידתי, אני אזרח ישראל בלבד,
נכון להיום, רוב האנשים משני צידי הסיכסוך, נולדו לתוך מציאות קיימת שנוצרה ב48 והורחבה ב 67.
רוב המדינות בעולם ורוב הגבולות בעולם הם למעשה תוצאות של כיבושים שהתבצעו לפני שהתושבים נולדו, אפשר לנסח את זה אחרת אבל בראייה היסטורית זה המצב. ניו-יורק לא תוחזר לאינדיאנים ואם תוחזר ינושלו הניו-יורקרים מביתם. המשך לקרוא ←
קטגוריות מרחב מחיה · תרבות וזהות
מתויג: הסכסוך הישראלי פלסטיני
אפריל 8, 2009 · להגיב

לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב
אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב
אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וָאֱסָרַי, בְּעוֹד
צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב
יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ
יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב.
בשיר המפורסם מבטא יהודה הלוי את תשוקתו להיות במקום אחר, בשל התשוקה העזה חייו של יהודה מתרוקנים ממשמעות, הוא אינו נהנה, ומזלזל בתנאים הטובים יחסית להם זכה.
מאז נכתב השיר המפורסם חלפו כ 1000 שנה, אדם בן זמננו, שכמו יהודה אינו חומרי בשאיפותיו מתנסח אחרת ועולם התוכן שלו שונה, אערוך מחדש את השיר כדי להתאימו לרוח התקופה[1]:
ליבי במזרח ואני בהי-טק,
אין לי חשק לשבת בסבבה עם כולם, ולא איכפת לי מה מזמינים
אני לא נאמן לעצמי, ובמקום להתפתח ולחוות ולראות,
אני מול הצג ולא רואה אור יום,
כוסאמו המשכורת והרכב חברה והקידום,
מה אני צריך בחיים,
מחצלת באשרם לישון עליה. המשך לקרוא ←
קטגוריות שיפור עצמי
מתויג: כיסופים
פברואר 7, 2009 · 3 תגובות

אלוני
היתה פעם מפלגה שחרטה על דיגלה את המאבק למען (ולשימור) זכויות האזרח והאדם, את המפלגה, ר"ץ, יסדה והנהיגה שולמית אלוני, וכשהייתי קטן, עוד הספקתי להצביע להם. מתישהו ר"ץ התאחדה עם עוד שתי מפלגות בעלות מצע שמאלני עמום ונגוזה. מאז בכל מערכת בחירות אני מקווה שמפלגה כלשהי תואיל לחרות על דיגלה את העניין הזה עם זכויות האזרח וזה לא קורה המשך לקרוא ←
קטגוריות כלכלי חברתי
מתויג: זכויות האדם, זכויות האזרח, שולמית אלוני

לפי ניסיונו האישי והטיפולי של סין בלקוול, במקרים מסויימים התקף פסיכוטי הוא בדיוק הדבר הזה, במקרים כאלה ההתערבות היחידה הנדרשת היא ליווי אמפטי, כל התערבות פסיכיאטרית אגרסיבית תחבל בתהליך המשך לקרוא ←
קטגוריות שיפור עצמי
מתויג: פסיכוזה
ינואר 13, 2009 · 6 תגובות

כה זן
אני מתרגל זזן (מדיטצית זן) מזה שנים ארוכות, שוחחתי לפני כמה זמן עם מתרגלת בוהיסטית מאסכולה אחרת, היא סיפרה לי על המדיטציה שלהם ושאלה על שלי, השבתי שאין שום תרגולת שאני מבצע בזמן הזזן, היא צחקה 'אז מה הקטע' המשך לקרוא ←
קטגוריות סיפורי חיות · שיפור עצמי
מתויג: אקזיסטנציאליזם, זן
ינואר 13, 2009 · להגיב
קטגוריות כלכלי חברתי
מתויג: Hamas, Israel, War in Gaza
ינואר 11, 2009 · 6 תגובות

ברנדו – כך ננצח
הפוסט קיבל את שמו בהשראת כתבה באל-ג'זירה המציגה רצף קטעים מצולמים ובהם תינוקות פצועים ומתים המגיעים לבתי חולים בעזה.
העולם משחרר לנו את החבל, כמו שניסח זאת מגיש חדשות ותיק אחד אבל גם מתפלץ מזרם האזרחים הפצועים וההרוגים המגיע לבתי החולים בעזה. אנו בני ישראל מוצאים עצמנו במאבק עם החמאס על זחיחות דעתו של העולם. למעשה הסיכוי היחיד של החמאס לגרום לנסיגה ישראלית הוא באמצעות העולם שצופה בסיכסוך.
המשוואה קטסטרופה אזרחית = נסיגה כנראה ברורה פחות או יותר לכולם, החמאס מבין, ומיישם כך נראה כתורת לחימה.
מקורי ?
לא ממש
בקטע מתוך אפוקליפסה עכשיו המשך לקרוא ←
קטגוריות כלכלי חברתי
מתויג: זכויות האדם
ינואר 4, 2009 · להגיב
לפני זמן מה הגיע מין פיק תקופתי בעבודה, ולצורך העניין הסתפחה למשרדי בכל יום אחת מהפקידות בחברה, תפקידן היה בערך לענות לטלפונים ולרשום פרטים. הטלפונים תקפו בגלים ובהפוגות הפקידה התורנית ישבה ובהתה, הבהייה הייתה קשה מנשוא, והפקידה, כל אחת בתורה, ניגרה משיעמום על הריצפה וביקשה את נפשה למות.
הצעתי לגוססות ברוב אדיבות מחשב עם אינטרנט מהיר המשך לקרוא ←
קטגוריות כלכלי חברתי