ראשי / קפיטליזם ופנאי

קפיטליזם ופנאי

קפיטליסם וחרות

תקציר – תחרות חופשית התבררה עם השנים כמנוע רב עוצמה, הדוחף את הכלכלה קדימה. בתחרות יש מנצחים, עם השנים חלקם הופכים להיות ממש טובים בלנצח, הצלחתם מראה לכולנו כי כול אחד יכול ומלבה את המוטיבציה, בתחרות יש גם מפסידים, אלה נעדרים כמעט מהשיח הציבורי, הם אולי נמצאים בשיח הציבורי ככאלה שקשה להם, שלא מסתדרים אבל לא ככאלה שפשוט הפסידו, שהפסידו בתחרות עסקית או בתחרות בשוק העבודה. יש עוד קבוצה, אלה שלא ממש מעוניינים להתחרות, לאלה אין ממש מקום בשוק החופשי, לפחות לא ברגולציה הקיימת.

דרושה רגולציה שמגדירה את גבול ההפסד, רגולציה שבמידה מסוימת הופכת את התחרות לבחירה, אך עדיין כזו שתשמר את התחרות החופשית כמנוע מוטיבציה, המאמר עוסק באפשרות לרגולציה מתאימה, בניסוח ציפיות מרגולציה של מערכת כלכלית, ומדגים מפרספקטיבה זו את אי הסבירות של המצב הקיים.

עידן הפנאי

במאמר משנת 1932[1] תוהה ברטראנד ראסל איך למרות שאנו מייצרים את הדרוש לנו בפחות ופחות זמן עדיין אנו עובדים בערך את אותו מספר שעות. מאז 1932 הטכנולוגיה המשיכה להשתפר ואיתה היעילות שבא אנו מייצרים את הדרוש לנו לקיום, אך עדיין אנו עובדים בערך את אותו מספר שעות, גם אצלנו אחרי 75 שנה, רוב המודעות בלוחות הדרושים הן עבור משרה מלאה.

ההסבר הטריוויאלי הוא שהצריכה גדלה באופן שמקזז את ההתייעלות ביצור אך לא זה המצב, הצריכה אמנם גדלה אך אינה מתבטאת באופן הצפוי במבנה ההוצאות. אם נבדוק נגלה שכ 80% מההכנסה של אדם המרוויח את השכר הממוצע במשק מופנית לכיסוי ההוצאות הבסיסיות[2] דיור, תחבורה בסיסית – כלומר תחבורה שרובה למטרות פרנסה , אוכל, ביטוח, מיסים וכו'

ההתייעלות הטכנולוגית אינה מייצרת פנאי כמו שפעם צפו שיקרה, ואף אינה מייצרת גידול משמעותי בצריכה, הגידול בצריכה קיים אך אינו כה גדול וגם כך מושפע מיצור ותיירות זולים בעולם השלישי כלומר הגידול בצריכה אינו ביטוי של הגידול בהכנסה הפנויה.

אם בכלכלה הקלאסית בעל ההון ניזקק לעובדים כדי ליצר, היום בזכות הטכנולוגיה הוא ניזקק לפחות עובדים כדי לייצר ורווחיותו עולה, אם הוא עדיין ניזקק לעובדים, בכלכלה בת זמננו הוא יחפש עובדים זולים בעולם השלישי, ושוב רווחיותו עולה, מכאן איננו מגיעים לחברת פנאי שעליה דיברו פעם אלה לאבטלה, במצב הזה הביקוש למשרות מעטות עולה, בעל ההון נמצא בעמדת מיקוח מצוינת לגבי המשרות שהוא בכל זאת חייב לאייש ורווחיותו שוב עולה, עדיין איננו מגיעים לחברת פנאי, אנו מגיעים לאי שוויון גובר בחלוקת ההכנסות.

כדי להגיע מכאן לחברת פנאי אותה חזינו ואותה אנו טכנולוגית לפחות מסוגלים לספק, עלינו לבצע אי אילו התערבויות. לכאורה הצעתי הרגע סוציאליזם, אך לא, העמדה המוצעת היא עמדה קפיטליסטית, השוק נמצא בתחרות חופשית, רוב היצור והשירותים בבעלות פרטית. התערבות הממשלה קיימת במטרה לאכוף חוק וסדר החיוניים לקיום הבעלות על הקניין ובחירה חופשית בין אפשרויות. באופן מעשי התערבות הממשלה קיימת בכל הכלכלות הקפיטליסטיות (המעורבות) למטרות נוספות לרבות אבטחת איכות (תקינה), אספקת שירותים לא כלכליים ועוד. העמדה המוצעת בהמשך היא בעלת אוריינטציה קפיטליסטית ברורה, אך ראשית באור קצר בקשר לחברה בה אנו רוצים לחיות.

כמה מילים על החברה בה אנו רוצים לחיות

החברה בה רוצים לחיות הן ראסל והן כותב שורות אלו היא חברת פנאי אין הכוונה שאנשים יעבדו בהכרח את המינימום שמאפשר המודל, נניח 5 שעות ביום, יתכן שיעבדו 9 שעות ביום או אף 15 שעות ביום, אך לא כדי לדאוג להישרדות וביטחון מינימאליים. אין הכוונה גם שבשאר הזמן בהכרח יתבטלו וישתו לשוכרה, הכוונה היא שמשך הזמן שאדם צריך לעבוד לצורך הישרדות וביטחון סבירים יהיה מינימאלי, בשאר הזמן יהיה חופשי. נפח היצירה העצום שעולה מידי יום לאינטרנט מראה כי חרות אין משמעה בהכרח בטלה. מעניין להזכיר בהקשר זה את וויקיפדיה – גוף ידע איכותי וחסר תקדים בהיקפו המיוצר כולו בהתנדבות, ואת LINUX בו השקיעו אנשי תוכנה מכל העולם מעל 8000 שנות אדם מזמנם הפנוי, LINUX מתחרה בהצלחה במערכות ההפעלה המסחריות, ומופיעה כבמטה קסם על כל פלטפורמת חומרה. איני יכול כמובן מבלי להזכיר את כותב שורות אלו היושב בזמנו הפנוי וכותב שורות אלו, הכותב אינו עוסק בכתיבת שורות בכל זמנו הפנוי, לעיתים מזומנות עבדכם מתבטל ושותה לשוכרה, בזמנו הפנוי עבדכם שיכור החופש עושה כרצונו, ראסל מאידך, העיר בצער תוך שהוא מביט במדף הספרים שפרסם כי אישיותו כנראה כופה עליו את הכתיבה המתמדת גם אם מבחינות אחרות הוא חופשי. אם לסכם ענייננו הוא חרות, חרות ללא פנאי הייתה התקדמות משמעותית בימים עברו היום היא לא, קפיטליזם ללא פנאי אינו מספק את החרות שהבטיח, כפי שנראה בהמשך, אצלנו, הוא בעצם לא מספיק קפיטליזם.

תחרות חופשית

התערבות ממשלתית במשק קפיטליסטי קיימת אם כן למטרות חקיקה, הסדרה, פיקוח, אכיפה ובכלל זה כמובן שלל התערבויות המוכרות לנו העוסקות בייצוב והסדרה של תהליכים במשק, אנו מציעים את חברת הפנאי כמטרת ההסדרה, האם מדובר בסוציאליזם ?

ובכן, המנוע הכלכלי במשק קפיטליסטי הוא תחרות חופשית, התחרות אכן חופשית אך מתקיימת במסגרת נתונים מסוימים בניהם חוקים ותקנות המונחלות ע"י המדינה. המצב דומה למשל ב NBA, ליגת הכדורסל המקצועני בארצות הברית, ב NBA נהוגה תחרות חופשית הדוחפת את הקבוצות למצוינות, התחרות חופשית ולכן כל קבוצה רשאית לנצח אך במסגרת נתונים מסוימים, בניהם חוקים ותקנות המשחק כפי שנקבעו ב NBA וחוקים נוספים למשל חל איסור לבצע יותר משני צעדים עם הכדור ביד וחל גם איסור לרצוח שחקנים מהקבוצה היריבה לפני המשחק.

מטרת החוקים והתקנות ב NBA היא בין השאר לעשות את המשחק אטרקטיבי לצופים, רגולציה המיישמת מטרה זו אינה פוגעת בתחרות החופשית ממש כשם שרגולציה המיישמת חברת פנאי אינה פוגעת בתחרות החופשית. כך למשל התערבות בעלת אופי סוציאליסטי לכאורה כמו חוק שכר המינימום, חוק שכר המינימום קובע במידה מסוימת את השכר כנתון בו צריכים להתחשב הגורמים בשוק אך בין אם נקבע שכר מינימום ובין אם לאו נמצאים הגורמים בשוק בתחרות חופשית. כדי להשלים את האנלוגיה נשווה בנפשנו תקנה חדשה ב NBA הקובעת שכר מינימום לשחקן לעונה.

הערה: כשדנים בהיצע וביקוש לעובדים בהקשר המצומצם של שוק העבודה, נדמה שחוק שכר המינימום הוא ההתערבות הגסה המונעת מהשוק להגיע לשיווי משקל, אך כשדנים במשק קפיטליסטי, הנמצא בתחרות חופשית, היחידים והחברות הפועלים בו מתחרים בניהם במסגרת רגולציה כבדה המסדירה את חוקי המשחק, בהקשר זה שכר המינימום הינו בסך הכול עוד נתון שיש להתחשב בו, בכל מקרה העובדים עובדים במשק ולא במרחב הדו מימדי של שוק העבודה, ב[2] נדונה רגולציה היוצרת עלות מחייה מינימאלית, ייצוג מצומצם כמו עקומות ההיצע והביקוש בשוק העבודה אינו מביא בחשבון את עלות המחיה וגורמים אחרים וכך ממילא תועלתו מוגבלת.

החברים בחברה נמצאים בתחרות על משאבים בינם לבין עצמם, כשמישהו מפסיד, מה מחיר ההפסד ? האם החבר שהפסיד יהפוך להומלס יתגולל ברחובות וימות לאחר זמן מה מרעב או מחלה ? או שמא תספק החברה רשת ביטחון הכוללת נניח מקום לינה, אוכל, ושרותי רפואה בסיסיים

רשת ביטחון שכזו מצמצמת את מרחב התחרות, מרחב אישי מינימאלי של פלוני נמצא מחוץ לתחרות, כך שהיריבים יכולים לנכס פחות גם עם ינצחו. המוטיבציה תצומצם ממוטיבציה קיומית – יצר הישרדות, למוטיבציה לסך הצריכה שמעבר להישרדות. נקרא לסל ההישרדות – הלחם, ולסך אפשרויות הצריכה שמעבר לו- החמאה.
המצב המוכר לנו היום, הוא שהחבר עובד בשביל הלחם והחמאה. מצב זה מספק מוטיבציה מקסימאלית. והחברה מכורה לאנרגיה הזאת. חברה מתפתחת, מתפתחת, וחברה בשלה ומפותחת תצטרך לצאת למלחמה מדי פעם כדי לשחרר עודפי אנרגיה. כך לפחות סובר ראסל במאמרו.

מטרת ההתערבות הממשלתית היא אם כך ליצור את ההבדל בין חברה בה אנו רוצים לחיות המבוססת על משק תחרותי לבין ג'ונגל, או באנלוגיה אחרת לצמצם מצב מלחמה למצב תחרות.

התפיסה המקובלת כיום קצת שונה, בתחרות כל אחד יכול להצליח ואנו נושאים את מבטינו אל המצליחים. כל אחד יכול להצליח ולכן מי שלא הצליח חש אשם וגם מואשם אינטואיטיבית בכישלונו, אבל בתחרות אין בדרך כלל מנצחים ללא מפסידים. הניצחון בתחרות הכלכלית הופך אינטואיטיבית לאידיאל, רק כך ניתן להסביר תופעות כמו אייל הנדל"ן סם זל שבבעלותו מעל 200,000 דירות להשכרה, סם כנראה קם בבוקר ובדרך מאוד יעילה, בלי להיות בהכרח מעורב, רוכש דירה נוספת להשכרה. הדרך הסבירה היחידה להסביר את התנהגותו האובססיבית לכאורה של סם כמו גם את העובדה שהפך לגיבור תרבות היא שהניצחון הפך לאידיאל. ראוי בהזדמנות זאת להודות לאריק זאבי, אלוף אירופה בג'ודו, על שאינו הולך ברחוב ומטיל במיומנות עוברים ושבים על המדרכה. בעוד שתחרות ג'ודו מוגבלת למתחרים המעוניינים להתחרות, התחרות במשק קפיטליסטי חלה על כולנו, כמו שאמר פעם מהפכן אלים אחד – אין אזרחים במלחמת אזרחים.

בשלב מתקדם מצליח המנצח המיומן לשנות את הרגולציה לטובתו כך שיכולתו להמשיך ולנצח תגבר. הרגולציה משרתת בשם אידיאל הניצחון (שלא מופיע אצל הוגי הקפיטליזם) את יכולתם של המנצחים לנצח. לכן חשוב במיוחד לזכור לשם מה בחרנו בכלכלה חופשית,

אנחנו כאמור רוצים רגולציה שתייצר ביטחון ופנאי* מינימאליים לכלל האזרחים (לכלל המתחרים) כלומר רשת מגן, רגולציה שכמובן לא תמנע מהשאפתנים לנצח ולזכות בעושר וכיבודים נוספים ובכך תשמר את המוטיבציה התחרותית.

* בישראל אולי מוקדם לדבר על חברת פנאי כשהיחס בין שכר מינימום/אבטחת הכנסה לבין הסל המינימאלי לפי הלמ"ס/ הבט"ל הוא כל כך בעייתי אבל בחרתי בחברת הפנאי כנקודת מוצא, דיון יותר אקוטי על קצת אויר לנשימה היה מטעה מבחינת המקום בו אנו רוצים לחיות.

סוציאליזם שהוא בעצם קפיטליזם

מה שמצלצל בשמיעה ראשונה כסוציאליזם הינו למעשה קפיטליזם המבוסס על תחרות חופשית ורכוש פרטי. האבחנה הזו חשובה כיוון שסוציאליזם מוטח תדיר כאשמה בפני פעילי הלובי החברתי. קפיטליזם נחשב למודל הכלכלי שעבד והביא לשגשוג במערב בעוד שהסוציאליזם והקומוניזם נכשלו כישלון חרוץ ומזוהים עם משטרים לא דמוקרטיים. עמדה סוציאליסטית נחשבת ללא בוגרת ומזוהה עם חוסר הבנה כלכלי, פגיעה בכלכלה בשל הגדלת תקציבי הרווחה, והגדלת התערבות המדינה במשק לרבות הגדלת נטל המס בכדי לממן את תקציבי הרווחה המנופחים.

כפי שנראה מיד, במפתיע אולי, על מנת ליישם מדיניות כלכלית חברתית בישראל של היום עלינו דווקא להקטין את התערבות הממשלה במשק ולהקטין את נטל המס, במאמר שכר מינימום והוצאת מינימום[2] מראה הכותב כי עלות מחייה מינימאלית גבוהה ביחס לשכר המינימום, מוחזקת באמצעות רגולציה ומונעת מכוחות השוק לפעול בכדי לספק את הדרישה לפתרונות זולים. דה-רגולציה וכן הורדת נטל המס הקשור בעלות המחיה הבסיסית, יאפשרו פתרונות מחיה ריאלים ביחס לשכר המינימום הקיים.

כדי ליישם חברת פנאי נקבע שכר מינימום ונקבע יחס בין שכר המינימום עבור משרה מלאה לבין הוצאת מינימום [2] המאפשר קיום ב X שעות עבודה ביום. לשכר מינימום יתווסף ביטוח אבטחת הכנסה הנקבע אף הוא ביחס להוצאת מינימום. כך נייצר מרחב המאפשר תחרות חופשית בסיכון מוגבל, הדינאמיקה, והמוטיבציה הם עדיין כאלה של תחרות חופשית, השוק עדיין קפיטליסטי. מחיר הכישלון בתחרות בהחלט ירד, האים המוטיבציות ירדו ? בתקווה כן, מלחמת הישרדות מתאימה מאוד לג'ונגל אך אם טרחנו והקמנו חברה דמוקרטית חופשית עתירת טכנולוגיה, יהיה מטופש ליצור סביבת מחיה המחייבת מלחמת הישרדות, ולכפות אותה על כולם, זו לא איכות חיים מספקת.

בעוד שהביטחון והחרות המינימאליים מתאפשרים באמצעות קביעת יחס בין שכר מינימום להוצאת מינימום, כדי להתחרות בשוק הבין לאומי על שכר המינימום להיות נמוך ככול האפשר, לכן בהחלט יתכן ש X שעות העבודה הללו יהיו 8 או 9 שעות ולא נמוך יותר כפי שקיווינו, בכל מקרה הן מודל הפנאי והן שיקולי תחרות בשוק העולמי מחייבים דה רגולציה שתוריד את עלות המחיה הבסיסית, בין אם כדי לאפשר פנאי וביטחון כלכלי ובין אם כדי להימנע מהעלאת שכר המינימום.

בשורות הבאות אנסה להמחיש את אי הסבירות הכלכלית שיצרה הרגולציה הקיימת דרך נקודת המבט של בוגר צעיר בן 18 וכניסתו לחברה:

היחידה הכלכלית בה נדון כאן היא האדם הבוגר, אם כי אינטואיטיבית, הן אנו והן הרשויות, רואים לעיתים ביחיד בוגר ולעיתים במשפחה את היחידה הכלכלית הבסיסית. אדם נחשב בוגר בישראל משמלאו לו 18. אדם אכן אחראי לרווחתם של ילדיו עד הגיעם לבגרות, אך כפי שמיד נראה, בישראל כיום, באופן מעשי ומידי תלויים הבוגרים הצעירים במשפחתם, משפחתם אינה חייבת לעזור, במקרים רבים אינה יכולה לעזור, ואם תעזור משמעותית תיאלץ לחסר מעצמה סכומי עתק.

ובכן אציג כאן בקצרה את המסלול הכלכלי הסטנדרטי, המיינסטרימי בישראל עבור צעיר בוגר:

בגיל 18 הצעיר יגויס לצבא ובו ישרת תמורת סכום סמלי במשך 3 שנים, הוא ישרוד אמנם, אם יגור בבסיס סגור או אם משפחתו תמשיך לספק לו מגורים, וגם במקרים אחרים תימצא לו דרך להעביר את השרות, התרגלנו לא לחשוב אחרת אך לא מדובר במצב סביר, בישראל המשק מבוסס כסף, ובישראל קיים חוק שכר מינימום(*), אי תשלום שכר מינימום לצעיר בחסות חוק גיוס חובה הוא תחילת מצב האי סבירות הכלכלית של המיינסטרים בישראל, שינוי המצב אינו מותרות שאיננו יכולים לעמוד בהן אלה בסה"כ שינוי בחלוקת ההכנסות במשק[3].

כשישתחרר הבוגר הצעיר מהצבא בגיל 21 והוא כמעט חסר כל, עליו לגור איפשהו, התרגלנו לחשוב שמשפחתו תחפוץ לספק לו מגורים והוא יחפוץ לגור עימם, בהחלט יתכן אך זו רק אפשרות אחת, התרגלנו לחשוב שזה מרחב האפשרויות כיוון שרגולציה מונעת מכוחות השוק לספק פתרונות דיור זולים, כך בעשורים האחרונים כמעט לא ניתנים אישורי בניה לדירות חדר, סטודיו, שני חדרים וכו'[4], היצע הדירות הקטנות הקיים כולל דירות שניבנו בד"כ לפני 30 שנה ומעלה, דירות מחולקות – פיתרון נוסף שהרשויות מנסות למנוע, ויחידות דיור במושבים שגם מצבן החוקי רעוע. אגב, גם אם תרכוש שטח אדמה מופשר לבניה ותציב עליו מגורון משומש בכמה אלפי דולרים (כמה שזה יכול להיות פשוט) תקבל צו הריסה חיש קל, וממילא גם לשטח אדמה יש מינימום, לא תוכל לקנות לעצמך 100 מר' בשביל המגורון שלך, פתרונות הדיור הזולים בישראל אינם חוקיים. היצע הדירות הקטנות הנמוך פי כמה מהביקוש יוצר את הסחרור המוכר לנו מחירי רכישה והשכרה. בנוסף שלל מיסי הנדל"ן המגולמים בערך הדירה מעלה את מחירה, שאינו ריאלי גם כך, בעשרות אחוזים [5] הפער העצום בין הביקוש להיצע אינו יכול להתקיים בשוק חופשי, הפער מתוחזק בצורה מלאכותית.

התשלום האגדי עבור דיור בסיסי, גורר את המשכנתא שמצידה מיקרת את הרכישה בעשרות אחוזים. האפשרות החלופית של שכירת דירה בתנאי השוק הקיימים אינה מלבבת במיוחד ומקשה אף היא את דרכו של הבוגר הצעיר. עלות והיצע הדיור הזול להשכרה נגזר כמובן מהיצע הדירות הזולות בכלל.

הבוגר הצעיר מוכנס אם כך בתחילת דרכו לחוב של 20 שנה, או נדון לתלישות תמידית כשוכר לא מוגן ולהוצאות דיור כבדות.

הזוי בקצת ? אם היו מנוסחות מטרות הרגולציה הקיימת איך הן היו נראות ?

מעל שליש מבני ישראל מרוויחים שכר מינימום [9], גובה סל ההוצאות המינימאלי ליחיד דומה. רמת החיסכון של בוגר צעיר הממן את מחייתו נמוכה מכדי לממן דיור, התרגלנו לחשוב שנורמאלי לשלם על דירה מחיר המואמר פי כמה ע"י הגבלות כנ"ל, אך לא, זה לא שפוי, אינך צריך להיות תותח מכירות ולשקר מהבוקר עד הערב כדי להרוויח משכורת שתאפשר חיים, אינך צריך להיות שפיץ כדי להגיע לדירה, אינך צריכה לתפוס בעל כדי לממן ביחד חיים, אולי תרצי בעל בכל מקרה אבל לא יפה להלחיץ אותך ככה. אינכם צריכים להיות לנטל על המשפחה המזדקנת ואינכם צריכים לשקוע בחובות כבדים, זה הכול סתם.

אני אישית שרתתי בצבא, עשיתי מילואים, היום כשאני פחות נאיבי נראה לי אבסורד ללכת ולשרת בצבא של מדינה שפועלת בנחישות לסגור לך כל מסלול חיים הגיוני. אם לא אבסורד אז בודאי מותרות, שישרתו בצבא אנשים אמידים שלא צריכים לעבוד לפרנסתם ויכולים לוותר על משכורת במשך 3 שנים, שישרתו בצבא אנשים שלא צריכים לגייס הון מופרך שאין להם בשביל פתרון דיור זול.

אי סבירות כלכלית – סיכום

עלות מחיה בסיסית(*) מואמרת באמצעות רגולציה למקום לא ריאלי ביחס להכנסה הממוצעת ובודאי ביחס לשכר המינימום, ויוצרת שוליים רחבים של אוכלוסיה נזקקת, שיעבוד, רמת לחץ וחרדה גבוהה, חברה תחרותית מאוד בה אנשים נמצאים במשחק כיסאות מוסיקליים נצחי, ניכור, קונפורמיות שכן מגוון סגנונות חיים ומשלחי יד אינם יכולים לשרוד את האילוצים המלאכותיים, כנראה גם פשע מוגבר שכן שכבה רחבה שלא מסוגלת להגיע לתוצאות מינימאליות ובודאי לא לתוצאות משביעות רצון בכללי התחרות הבורגנית, תפנה לפשע כמוצא ריאלי ואולי יחיד.

רגולציה משרתת מספר אדונים: הצורך להיות תחרותיים כלכלית כמדינה מול מדינות אחרות, הצורך ליצור מקום טוב לחיות בו, הצורך לשמר את היחסים המעמדיים במשחק החברתי, זו האחרונה הנה רגולציה שמרנית באופייה החורטת על דיגלה את המצב הקיים ומתעלמת או במקרה הגרוע משמרת את האנומליות שיצרו אותו. שמרנות מסוימת אכן מתחייבת כדי לשמור על יציבות כלכלית, אך אין לקבל בשל כך אידיאליזציה וקבלה בלתי מותניית של המצב הקיים. רגולציה שמרנית משמרת כמובן פערים חברתיים, באופן טבעי לצעיר בן למשפחה מבוססת יהיה קל יותר (סטטיסטית לפחות) לממן מחיה במצב שתואר לעיל, וגם ללמוד מקצוע או להריץ עסק, נטל המשכנתא יהיה נמוך יותר עבורו. פערים עדתיים, פערים על רקע דמוגראפי או גיאוגראפי נשמרים הרבה יותר טוב במצב שתואר לעיל, ובהינתן רגולציה משמרת.

ארגונים חברתיים פועלים לעיתים כקבוצת לחץ "יותר כוח לנו" ומנסים להשיג תקציבים, הכוונה כאן שונה, הכוונה היא לשחרר את כוחות השוק לפעולה באופן שיפעלו לתיקון האנומליות הנ"ל, נטל המס אמור לרדת ולא לעלות כתוצאה מתקציבים נוספים. הורדת עלות המחיה הבסיסית תקטין את כל שכבות המצוקה[11]. אבסורד ליצור מצוקה ע"י נטל מס ורגולציה ואח"כ לבדוק איך אפשר לעזור עם תקציבים לזקנים, לעולים, למשוחררים לחד הוריות וכו'. כשעלות המחיה תרד למקומה הריאלי תתכווץ גם שכבת המצוקה למקומה הריאלי ויהיה יותר קל לממן את הטיפול בה.

הערות:

* הדיון ממוקד במרחב האישי הבסיסי, ועוסק בעיקר בשכיר, מתוך ששוק העבודה בד"כ נגיש יותר מיזמות עסקית, דיון רחב יותר יכלול עיון בתנאי הכניסה ובעלויות הבסיסיות במרחב העסקי.

1 – In Praise of Idleness By 1932 Bertrand Russell

2 – שעבוד מודרני ממוסדר – שכר מינימום והוצאת מינימום, גיא רייף

http://ofakim.org.il/zope/home/he/1184778585/1186451697

3 – גיוס חובה חינם, עוד אחד 2006

4 – דיור למתחילים, עוד אחד 2004

לוחות אישורי בניה לבניה לשנים 2005-2007 באתר הלמ"ס http://www1.cbs.gov.il/www/yarhon/o8_h.htm

5- עד לשנת 2002 התקרבו סך המיסים שהוטלו על דירה ל- 60% מערכה, לאחר הרפורמות ירד שיעור המס הכולל בשנת 2003 לכ- 41%

6 – http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=326273&passok=yes

7 -

סעיף א' לאמנה שבין מדינת ישראל לבין הקרן הקיימת לישראל מכריז:
"למן היווסדה לפני יובל ומעלה פעלה הקרן הקיימת לישראל ברכישת מקרקעים בארץ ישראל והעברתם לבעלות העם, בהכשרת מקרקעים ויעורם, בהחכרת מקרקעים להתיישבות ולשכון ובהנהלת משק מקרקעיה. העיקרון היסודי של הקק"ל הוא כי המקרקעים לא ימכרו אלה יישארו בבעלות העם וימסרו לחכירה בלבד."

האמנה עוד מבהירה האמנה כי רוב האדמות בישראל הן בבעלות הממשלה (סעיף ב). מנהל מקרקעי ישראל ינהל את כול האדמות שבבעלות המדינה, רשות הפיתוח, והקק"ל (סעיף ג1). המנהל יפעל לפי העיקרון שאדמה אינה נמכרת אלה נמסרת בחכירה בלבד, כדי למנוע ריכוז קרקע בידי יחידים (סעיף ג4).

8 – נטל המיסים הישירים והעקיפים והשפעתם על אי השוויון ב 2003, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

9 – טבלאות שכר מינימום, חילן – http://www.hilan.co.il/calc/MinimumWageCalculator.aspx

שכר ממוצע נתוני הלמ"ס – http://www.cbs.gov.il/yarhon/k4_h.htm

סל הוצאות מינימאלי למשפחה http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2868273,00.html

סקר הוצאות משק-הבית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמד שההוצאה הממוצעת למשק-בית על סל מצרכים ושירותים הסתכמה בשנת 2001 ב-10,045 ש"ח לחודש. בחמישון התחתון, כלומר בשני העשירונים הנמוכים ביותר, היתה ההוצאה ממוצעת לתצרוכת 6,068 ש"ח לחודש -http://www.shatil.org.il/data/knesset_pearim_chevratiim_summary.doc

10 – לפי חישובי מכון ון-ליר

11 – סקר למ"ס[8] שהראה כי סך המיסים הישירים והעקיפים מתוך סך ההכנסה עולה ככל שיורדים בעשירוני השכר עשוי להוות נקודת מוצא מצוינת לדיון במיסוי על הוצאות בסיסיות.

Copyright © htp://site5000.com All rights reserved
כל הזכויות שמורות© http://site5000.com

תודה

16 תגובות

  1. יצא תרגום למאמר של ראסל בעברית ?

  2. ואהבתי את המאמר :), פרובוקטיבי, מאיר עיניים

  3. אני מודה,

    המאמר של ראסל תורגם, שמו העברי – "בשבח הבטלה" – http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=68783

  4. השאלה מה אנו בעצם רוצים ממערכת ההסדרה של המרחב הכלכלי היא שאלה יסודית, מפתיעה שהיא נעדרת בצורתה זו מהשיח הציבורי. למה בכלל אנו זקוקים למערת הסדרה – השאלה המשלימה למי שלא אוהב את השאלה הראשונה

  5. כן, הטקסט עוסק במספר סוגיות שבולטות בהעדרן מהשיח הציבורי

    גיא

  6. ephykhzo – caue jupah csudk c,jru, jupah, ha nbmjho unpxhsho, v,grcu, urdukmhv ak nae ngurc, cgs ubds vxsrv
    byk vnx krcu, nhxho hahrho ugehpho tmk nak
    uuhjh afr nhbhnuo
    ephykhzo fntpar kjcr, pbth

  7. החלופה לקפיטליזם

    אינה מרקסיזם, סוציאליזם או קומוניזם, החלופה לקפיטליזם היא קפיטליזם

    "לאחר רפורמה כזו יהפוך הדיון על שכר מינימום לדיון על היחס בין הוצאת מינימום ושכר מינימום, לא בדיוק דיון, אלא מאבק נצחי בין קבוצות לחץ, וזה גם מקומו הראוי של מאבק זה"

    אם הלובי החברתי ירכז את מאבקו כאמור אולי דברים ישתנו

  8. המניפסט הקפיטליסטי!

  9. המניפסט הקפיטליסטי :),אהבתי את זה, אולי התחלה של…
    המניפסט הקומוניסטי פסה

  10. חברה חופשית

    תזכה למצוות

  11. A free society has no alternative to Laissez-fair Capitalism. We have no such systems today, but only mixed economies. We are not free today. What this article is suggesting is nothing more then a mixed economy, which we already have – Some freedom with much government intervention, or a mix of Soicalism with Capitalism.
    This article is based on some of the worst economic fallacies, in order to promote its cause. A free market is a system of vountary exchange. Wealth in a free society is created by indviduals and is owned by individuals. It is traded voluntarily in a free marekt. There is no Jungle! On the contrary, there is only voluntary cooperation. The jungle is a cause of the use of physical force, i.e. coercion compulsion, etc.. which is employed only by government. There can be no right to a safety net, because it entails the enslavement of someone else. Those in need are at the mercy of charity. Government safety nets, welfare, regulations, are not only ineeficient, but they are immoral.
    We already have regulations today and they are nothing more then violations of individual rights and property rights.

  12. - נכון שהמאמר מציע להחליף כלכלה מעורבת אחת באחרת, זו הכוונה.

    - בתחרות חופשית יש מפסידים וחוקי התחרות (הרגולציה) אמורים לפחות להתייחס למצבם. בקרבות גלדיאטורים ברומא דאז היה מוסכם שהמפסיד מת, זה אולי לא מצב אידיאלי בשביל המפסיד אבל זה מצב מנוסח, גם בתחרות חופשית מהסוג הנדון כאן מצבו של המפסיד צריך להתנסח אחרת הרגולטור עושה חצי עבודה, ולמעשה גם התיאורטיקן הליברלי עושה חצי עבודה. בכך לא אמרנו סוציאליזם, סוציאליזם יוצא ממקום שונה לגמרי. גם כשאתה אומר המפסיד יחיה, זה לא סוציאליזם, מה לעשות המילה סוציאליזם תפוסה (אין בעלות ממשלתית על אמצעי יצור, הרגולציה לא מנסה לצמצם פערים למרות שכתוצאת לוואי זה במידה מוגבלת יקרה)

    - האבחנה בין כפיה באמצעים פיזיים לכפיה באמצעים לא פיזיים בעלת טעם אך הרחיקה לכת, ומאפשרת את השימוש הגורף בביטויים כמו שיתוף-פעולה-מרצון, שוק חופשי מייצר מערכות אילוצים הפוגעות קשות באיכות החיים ובתוחלת החיים של חלק מהמשתתפים.

    - לא ידעתי שכפייה מופעלת רק ע"י ממשלה, טוב לדעת, אני אנרכיסט חובב ולא אתווכח

    - כשאתה נולד לתוך שוק חופשי אמיתי הכופה עליך מלחמת הישרדות מתמדת , אינך חש בהכרח שאתה משתף פעולה מרצון, ובודאי שאינך חש בהכרח באיכות החיים המובטחת (לא כולנו חווים מלחמת הישרדות כאיכות חיים) האם ניתן להגיע לאיכות החיים הזו ? בכך עוסק המאמר. האם מחיר ההתערבות הוא פגיעה בזכויות האדם ? כן, וגם בשוק חופשי אמיתי קיימות שלל התערבויות ממשלתיות הפוגעות בזכויות האדם (הממשלה תספק שרותים לא כלכליים ותחייב אותך במס בגינם)

    - כאן – http://www.bdidut.com/docs/economy4.doc
    בפרק הבגידה באדם סמית ובדויד ריקארדו
    מפרטים קצת על עקרונות הקפיטליזם המקורי שלא נשמרו בכלכלה החופשית של היום.

  13. People getting shot in the back of the head over a piece of pound cake! ,

  14. What's Going On has been reissued on casette tape and compact disc as well. ,

  15. הרגולטור מת מזמן

כתוב תגובה ל החלופה לקפיטליזם בטל תגובה

כתובת הדואר לא תפורסם שדות חובה מסומנים *

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

למעלה