פעם כשגרתי עם שותפים, תליתי שלט על הדלת "חדר המתנה", אני לא גאה בתחושה הזו של המתנה ולא מתלונן, תחושת ההמתנה שלי נשענת אולי על תפיסה שגוייה, אולי על מודעות לעתיד המושכת תשומת לב, אולי על בורות, ככה זה.
בשנים האחרונות (המשך…)
Entries categorized as ‘מטאפיזי’
נורא הוד
מאי 9, 2009 · 2 תגובות
ידידה סיפרה לי פעם על חוויה מטיול:
"…ישבתי על שפת ים המלח, הסתכלתי על הים, נוף נאה, אח"כ הסתובבתי והסתכלתי על ההרים, נאה, אח"כ חזרתי וספגתי שוב את נוף הים, אח"כ ההרים…"
החוויה מוכרת לי היטב, אני מתחזק בתודעתי יצוג של הנוף, היצוג מתוחזק תדיר על יד המבט, מייגע. דומה שיש כאן מין החלפה של יחסי הכלה, במקום החוויה המתבקשת של "להיות בתוך הנוף", החוויה היא של אני מחזיק יצוג של הנוף בתודעתי (המשך…)
כץ וההשגחה הפרטית
מרץ 21, 2008 · להגיב
הכלב שלי, כץ, נובח כל הזמן, יש לו עוד כמה דפקות מעצבנות, אבל הנביחות האלה משגעות לשכנים את השכל, וגם אותי הוא כבר מוציא מהכלים. הנושא שעל הפרק הוא אילוף, כץ כבר יודע שאני לא אוהב שהוא נובח, הוא יודע שאם אני צורח עליו שישתוק אני מעוניין שישתוק, ואם אני גם יוצא לגינה בעצבים, חמוש בחפץ כהה, הא ישר לוקח את הרגליים ובורח. הוא בן זונה אבל לא טמבל, כך שלא ברור מה יש לי לקחת אותו לאילוף. מה יסבירו לו שם שהוא לא יודע ? אניווי כשאני בבית הוא פחות או יותר נותן כבוד, אבל אם אני לא נמצא, הוא חופשי זורק זין, והשכנים באמת בבעיה, כל פעם שמישהו עובר ברחוב לכץ יש מה להגיד. שכן אחד אמר לי שהוא עבר לישון בממ"ד, שכן אחר עושה לי `אני ירעיל את הכלב`, אז אני נותן לכץ גב `אני ירעיל לך את הילד`, כך שבנתיים כולם בסדר, אבל ברור שצריך לעשות משהו. (המשך…)
קטגוריות: חינוך מחדש · מטאפיזי · סיפורי חיות
מתויג: דת, השגחה עליונה, השגחה פרטית, התניה אופרנטית, כלב, סקינר, פסיכולוגיה התנהגותית
שקיעה וחיי נצח
מרץ 5, 2008 · 2 תגובות
דולפינים שוחים באוקיינוס, שעת שקיעה, דולפינים מקפצים במי הערב המנצנצים. אתה רואה תמונה כזו וחושב שלהיות דולפין זה לא רעיון כל כך רע, קשה ליישום אולי, אבל לא רע, בחיי הדולפין יש צמצום מסוים לפחות מנקודת המבט של אדם, שוחים, קופצים עושים טריקים, אוכלים דג, שוחים עוד קצת, שוב קפיצה… הצמצום הזה חשוב לי לצורך עיון בשאלת חיי הנצח שמטרידה אותי לאחרונה. למעשה מטרידה אותי יותר עובדת היותי בן תמותה, מותי ממשמש ובא מכניס לעיתים את הדברים לפרופורציות אבל גם לפאניקה. כבודהיסט לשעבר עסקתי רבות בארעיות וכל זה אך בינתיים ללא השחרור הנחשק. בחרתי אם כך לעסוק בחיי הנצח, ומהם אולי ללמוד דבר מה על ארעיות.
נניח אם כך (המשך…)
קטגוריות: מטאפיזי
מתויג: ארעיות, בודהיזם, חיי נצח, מוות, סבלנות, פאניקה
הולדת המוסר, סיפור קצר על מאבק מטאפיזי יומיומי והולדתו של עקרון מוסרי
מרץ 1, 2008 · להגיב
טיילתי עם הכלב יום אחד, זה היה בדיוק כשיצא חוק המחייב איסוף גללי כלבים. המחשבה שבכול רגע עשוי לפלוש פקח לשדה הראיה שלי ולקפוח עלי משרירות השלטון הייתה קשה, "פגיעה בפרטיות" רטנתי, "וחוץ מזה עכשיו אני צריך להסתכל על עלמות החן של תל-אביב מסתובבות עם שקיות ניילון ריחניות בידיים, רגע, אם פיטרו את הקקנוענים ואנחנו עושים את העבודה, אז למה אין הנחה בארנונה" וכו` טרוניות ביעבעו להן במרירותי כי רבה.
בא פקח.
לא התייחסתי, חשבתי שהוא עושה דוחות חנייה, אבל איך שהוא קלט את כץ (דוג דה-בורדו בן שנה וחצי עוד מעט) מתיישר הוא זנח את עיסוקיו וחיכה לראות מה אעשה, ועוד לטש עיניים בחוצפה, כמו הזקנים האלה שבכל מדינה נאורה מישהו כבר היה שופך להם את המוח על המדרכה (המשך…)
קטגוריות: מטאפיזי
מתויג: אלבר קאמי, אקזיסטנציאליסטי, גלל, חוק, מוסר, מטאפיזי, מטאפיזיקה, קיומי
אלוהים חי ומרגיש טוב בארץ-לעולם-לא
פברואר 24, 2008 · להגיב
הרשלה מאוסטרופולי המיתולוגי הדליק את כל הגפרורים בקופסא כדי לוודא שהם עובדים, לכאורה חוסר יכולת להקיש באינדוקציה, או חוסר יכולת להאמין, אינדוקציה מחייבת אמונה, מהלך אמוני ממה שהיה אל מה שיהיה. כשפלוני אינו מסוגל להאמין בעולם, ההערכה הסבירה שאם שני גפרורים נדלקים גם השאר ידלקו אינה יכולה להתרחש. הרשלה כמובן רצה רק להצחיק, כשחולה OCD חוזר ובודק אם הדלת נעולה הוא רציני לגמרי, כשפלוני לא פותח פה לשטן, הוא ממש חושש מסיכול ממוקד (המשך…)
קטגוריות: מטאפיזי
מתויג: אלוהים, דת, השגחה עליונה, חילוני, כח עליון, פסיכולוגיה
