ראשי / מטאפיזי (עמוד 2)

מטאפיזי

הרשמה לפיד<

להיות סובייקטיבי

באונירסיטת אירווין בקליפורניה נערכה סידרת ניסויים שהדגימה באופן מרשים למדי את השפעת ההילינג על גוף האדם, הממצאים מרתקים ואפשר לקרוא עליהם כאן. הראתי את הכתבה לחברה מהצפון, הילרית ותיקה, חשבתי שהיא תשמח לחיזוק חיובי, אבל היא הגיבה במין “כן, אז זה מה שהם אומרים” צונן קרא עוד »

חדר המתנה

פעם כשגרתי עם שותפים, תליתי שלט על הדלת “חדר המתנה”, אני לא גאה בתחושה הזו של המתנה ולא מתלונן, תחושת ההמתנה שלי נשענת אולי על תפיסה שגוייה, אולי על מודעות לעתיד המושכת תשומת לב, אולי על בורות, ככה זה. בשנים האחרונות קרא עוד »

נורא הוד

ידידה סיפרה לי פעם על חוויה מטיול: “…ישבתי על שפת ים המלח, הסתכלתי על הים, נוף נאה, אח”כ הסתובבתי והסתכלתי על ההרים, נאה, אח”כ חזרתי וספגתי שוב את נוף הים, אח”כ ההרים…” החוויה מוכרת לי היטב, אני מתחזק בתודעתי יצוג של הנוף, היצוג מתוחזק תדיר על ידי המבט, מייגע. דומה שיש כאן מין החלפה של יחסי הכלה, במקום החוויה המתבקשת של “להיות בתוך הנוף”, החוויה היא של אני מחזיק יצוג של הנוף בתודעתי קרא עוד »

כץ וההשגחה הפרטית

הכלב שלי, כץ, נובח כל הזמן, יש לו עוד כמה דפקות מעצבנות, אבל הנביחות האלה משגעות לשכנים את השכל, וגם אותי הוא כבר מוציא מהכלים. הנושא שעל הפרק הוא אילוף, כץ כבר יודע שאני לא אוהב שהוא נובח, הוא יודע שאם אני צורח עליו שישתוק אני מעוניין שישתוק, ואם אני גם יוצא לגינה בעצבים, חמוש בחפץ כהה, הא ישר לוקח את הרגליים ובורח. הוא בן זונה אבל לא טמבל, כך שלא ברור מה יש לי לקחת אותו לאילוף. מה יסבירו לו שם שהוא לא יודע ? אניווי כשאני בבית הוא פחות או יותר נותן כבוד, אבל אם אני לא נמצא, ... קרא עוד »

שקיעה וחיי נצח

שקיעה וחיי נצח

דולפינים שוחים באוקיינוס, שעת שקיעה, דולפינים מקפצים במי הערב המנצנצים. אתה רואה תמונה כזו וחושב שלהיות דולפין זה לא רעיון כל כך רע, קשה ליישום אולי, אבל לא רע, בחיי הדולפין יש צמצום מסוים לפחות מנקודת המבט של אדם, שוחים, קופצים עושים טריקים, אוכלים דג, שוחים עוד קצת, שוב קפיצה… הצמצום הזה חשוב לי לצורך עיון בשאלת חיי הנצח שמטרידה אותי לאחרונה. למעשה מטרידה אותי יותר עובדת היותי בן תמותה, מותי ממשמש ובא מכניס לעיתים את הדברים לפרופורציות אבל גם לפאניקה. כבודהיסט לשעבר עסקתי רבות בארעיות וכל זה אך בינתיים ללא השחרור הנחשק. בחרתי אם כך לעסוק בחיי הנצח, ומהם ... קרא עוד »

הולדת המוסר, סיפור קצר על מאבק מטאפיזי יומיומי והולדתו של עקרון מוסרי

טיילתי עם הכלב יום אחד, זה היה בדיוק כשיצא חוק המחייב איסוף גללי כלבים. המחשבה שבכול רגע עשוי לפלוש פקח לשדה הראיה שלי ולקפוח עלי משרירות השלטון הייתה קשה, “פגיעה בפרטיות” רטנתי, “וחוץ מזה עכשיו אני צריך להסתכל על עלמות החן של תל-אביב מסתובבות עם שקיות ניילון ריחניות בידיים, רגע, אם פיטרו את הקקנוענים ואנחנו עושים את העבודה, אז למה אין הנחה בארנונה” וכו` טרוניות ביעבעו להן במרירותי כי רבה. בא פקח. לא התייחסתי, חשבתי שהוא עושה דוחות חנייה, אבל איך שהוא קלט את כץ (דוג דה-בורדו בן שנה וחצי עוד מעט) מתיישר הוא זנח את עיסוקיו וחיכה לראות מה ... קרא עוד »

אלוהים חי ומרגיש טוב בארץ-לעולם-לא

הרשלה מאוסטרופולי המיתולוגי הדליק את כל הגפרורים בקופסא כדי לוודא שהם עובדים, לכאורה חוסר יכולת להקיש באינדוקציה, או חוסר יכולת להאמין, אינדוקציה מחייבת אמונה, מהלך אמוני ממה שהיה אל מה שיהיה. כשפלוני אינו מסוגל להאמין בעולם, ההערכה הסבירה שאם שני גפרורים נדלקים גם השאר ידלקו אינה יכולה להתרחש. הרשלה כמובן רצה רק להצחיק, כשחולה OCD חוזר ובודק אם הדלת נעולה הוא רציני לגמרי, כשפלוני לא פותח פה לשטן, הוא ממש חושש מסיכול ממוקד קרא עוד »

למעלה