כל מי שחי כאן יודע שאין מחסור בתכני שואה, מעולם לא היה
השבוע פורסמה תוכנית נחושה של משרד החינוך להוראת השואה מגיל גן חרף התנגדות גורפת בציבור
התוכנית עטופה בהרגעות וריכוכים כדי לסייע לנו להתרגל לרעיון כך למשל:
- התוכנית מונחת כבר כמה שנים (לא מאמין)
- שר החינוך החליט ללכת על זה בעת ביקור בפולין (דרמתי אבל לא מאמין, ממש לא, זה לא זה)
- המסרים יועברו באופן שלא יגרום טראומה (לא מאמין, לעניות דעתי כל המטרה פה היא לגרום טראומה, טראומה היא צורה אפקטיבית של חינוך)
- יספרו שזה קרה בארצות רחוקות, לא כאן (זה כבר מתחיל לעשות היגיון)
ילדי הגן מין הסתם נוחים יותר לתיכנות, הילדים הבוגרים והנוער של היום מתוחכמים יותר וקשה יותר להשפיע עליהם, אפילו נסיעה לאושוויץ…(כתבתי על זה כאן)
ישראל הוקמה ע”י היהודי הנרדף, והדור הראשון והשני לשואה הכילו משהו מהתחושות האלה. היום זה לא המצב
הבעיה העיקרית של ישראלים היום היא לא השמדת עם אלה עבדות משכנתא ויוקר המחיה, בכול העולם יש קהילות של ישראלים לשעבר, מעל חצי מליון ישראלים חיים בחו”ל.
המגמה הזו מתחזקת, מחירי הדיור ויוקר המחיה עולים ולמי שרוצה לחיות את החיים שלו בשקט (משכנתא של מיליון זה לא שקט) אין מה לחפש פה
המשטר קשוב לרחשי לב הציבור (בכל זאת 450 אלף איש יצאו לרחוב ב 2011) אך לא יצור שינו משמעותי
מחירי הדיור ימשיכו לעלות
הממונה על הגבלים עסקיים ימשיך לא לפרק מונופולים וקרטלים (יש כאן עשרות), ויוקר המחייה ימשיך לטפס
אבל משהו בכל זאת צריך לעשות
אפשר ליטוע פחד בדור הצעיר מהחיים בארצות רחוקות, פחד קמאי, פחד שיושב עמוק, מתחת לכל השיקולים ההגיוניים שיבואו אח”כ
ויפה כיתה אחת קודם