הקטע הבא לקוח מתוך ספרה של האנטרופולוגית מרגרט מיד “מילדות לבגרות בגינאה החדשה”, מסופר בו על היחס לשבויית מלחמה בשבט הנחקר. שבויות היו ככול שנדרש כנראה, הצעירים היו מצטרפים לפעולות איבה נגד הכפרים הסמוכים במיוחד כדי לשבות נשים ולהנות, השובה היה סוחר בשבויה כך שבכפר נחשבה לזונה:
“… קטלו בעליזות את אוייבהם ונשאו עמם אישה… אל אחד האיים הקטנים … שם נאנסה השבוייה המסכנה על ידי כל גברי הכפר…הגברים החזיקו אותה בבית הבחורים, הגבר ששבה אותה גבה תשלום מן האחרים… הגברים קישטו אותה בתכשיטים כדי להרגיז עוד יותר את הנשים…. לכל מקום שהלכו נטלו עימם את השבוייה האומללה כי חששו מנקמת הנשים שכה שנאו אותה.”
בדיווח הזה של רצח ואונס מופיע גם תעוד מפתיע לכאורה של קינאת הנשים בזונה.
בסרטו של לארס פון טרייר “דוגוויל” נכלאת גרייס (ניקול קידמן) ומשמשת כשפחת מין לגברי הכפר, בסצנה הבאה מגיעות הנשים אכולות הקינאה לצריף בו כלואה הגיבורה ומתעללות בה
נערת ליווי יפיפיה ואפופת ניחוחות משכרים המציעה מין זמין לא תעורר כך נדמה תחושות שונות במיוחד בלבן של בנות ישראל .
בפוסט קודם תהיתי על הנחישות חסרת הרחמים אך הצדקנית שבה פועלים אירגוני הנשים לגרש את כל הבלונד בחזרה לחבר העמים ולעוני שממנו ניסה להמלט. נדמה לי שיש בסיס איתן של איבה וחשש מתחרות בכל הפעילות הזו.