הסיכסוך ואני

נולדתי כמה עשרות שנים אחרי הנכבה[1], הייתה לי מעט מאוד שליטה על מה שקרה שם

שוב, מסיבות שקדמו ללידתי, אני אזרח ישראל בלבד,

נכון להיום, רוב האנשים משני צידי הסיכסוך, נולדו לתוך מציאות קיימת שנוצרה ב48 ועודכנה ב 67.

רוב המדינות בעולם ורוב הגבולות בעולם הם למעשה תוצאות של כיבושים שהתבצעו לפני שהתושבים נולדו, אפשר לנסח את זה אחרת אבל בראייה היסטורית זה המצב. ניו-יורק לא תוחזר לאינדיאנים ואם תוחזר ינושלו הניו-יורקרים מביתם.

זה לא אומר שלפליטים לא נגרם עוול, וזה לא אומר שליהודים לא מגיע הזכות להגנה עצמית, להיפך, כשמשני הצדדים ישבו אנשים שקיבלו את המצב כנתון, יהיה ריאלי להגיע להסדר. כל עוד שהפלסטינים יושבים לדיון עם הכובשים ברור שהם יגידו תחזירו, כל עוד שהפלסטינים אומרים תחזירו ותעופו מפה, היהודים לא מרגישים בטוחים.

אני מתעב את הלאומיות ואולי לכן הפרספקטיבה שלי אינדיבידואלית, בנימין זאב הרצל, חוזה המדינה היה קוסמופוליטי ותיעב את הלאומיות, הנביא מוחמד התבטא לא פעם נגד הלאומיות, וכך גם אנשי דת איסלמיים אחרים[2], אני מזכיר זאת כאן, כדי להבהיר שהסנטימנטים ללאום ולאדמה אינם בקונסנזוס, עוד לגיטמציה לאנשים שנולדו כאן, להסתדר בינהם.

הערות:

1- טרנספר או הגירה מאונס או מרצון ביוזמת ערביי ישראל או היהודים, אירוע שזכה לכינוי הנכבה, התרחש ב48 ויצר את בעיית הפליטים.

מאז הפליטים חיים בתחושה שנעשה להם עוול ורוצים להחזיר את המצב לקדמותו. כדי להחזיר את המצב לקדמותו היהודים צריכים להתפנות מרצון, בכח קשה מאוד לפנות אותם הם חזקים, חוץ מזה, מדינות המקור שלהם צריכות להסכים לקבלן בחזרה, חוץ מזה נשארים קצת נושאים טכניים חפיף. הפליטים המרירים רוצים טרנספר ליהודים אך שוכחים לציין יעד ברור, או שמציינים את הים כיעד ברור. הימין היהודי בישראל מעלה לעיתים אפשרות דומה לפתרון הבעיה, טרנספר של הערבים למדינות אחרות שאמורות כנראה להסכים לקבלן.

תחושת העוול כך נדמה לי מאוד מקשה על פתרון הסיכסוך, הפליטים מרגישים שנעשה להם עוול שהפך אותם לפליטים, היהודים מתבאסים שרוצים לזרוק אותם לים.

[2] ראה גם כאן. לא שזה אומר שהם מתים על כופרים.