הנה זה,
12 מיליון צפיות
מעל 80 אלף לייקים, הסרטון בקונצנזוס,
מה יקרה אם הקונצנזוס באמת יתחיל להתנהג ככה
בו נראה
אז היה בחור צעיר שרצה לעשות הרבה כסף, אז הוא הלך לגורו הזה..הגורו הולך איתו לים, והם נכנסים למים, והגורו שם את הראש של הבחור הצעיר מתחת למים עד שנגמר לו כל האוויר ואז מסביר “כשתרצה הצלחה כמו שאתה רוצה לנשום אז תצליח”. כמו למשל אם יש לך אסתמה, אם אתה נחנק מאסתמה אתה רק רוצה לנשום, לא אכפת לך מה יש בטלוויזיה, לא אכפת לך מי התקשר, לא אכפת לך כדורסל, לא אכפת לך מסיבה, אתה רק רוצה לנשום, הצלחה אותו דבר, אם זה כל מה שאכפת לך, תצליח (הייתי מסייג את זה בהסיכויים שלך להצליח מאוד ישתפרו, אבל זה לא העניין), רובכם די רוצים להצליח, אבל רוצים יותר דברים אחרים, לישון למשל, מתי תישן? פה נכנסת תובנה של 50 סנט (הראפר), לישון זה בשביל אנשים שבורים (אם אני מתרגם נכון), 50 סנט מדבר על לתת פוש כשאתה מזהה הזדמנות, וזה המקום שבו הסרטון שווה צפיה כי הוא נותן אנרגיות
אבל בחירת המילים יותר מלישון, כדורסל, טלויזיה, מסיבות
כשבעצם הכוונה יותר מלישון, כדורסל, טלוויזיה, מסיבות, משפחה, חברים, הרחבת אופקים, לשבת ולהסתכל על הערב שיורד
הזיהוי של הצלחה עם כסף, למעשה אתה צריך לחשוב רק על השגת כסף, לוותר על הכל, רק כסף
למה זה כל כך נכון שהמסר הזה מקבל 80 אלף לייקים
ניכר שהדובר שחור שמדבר לשחורים, אנשים שמצבם הכלכלי (סטטיסטית) לא מזהיר ולא יציב, המחויבות הזו דרושה (סטטיסטית) כדי לצאת ממעגל העוני ולהגיע לרווחה, המרחק בין רווחה ועושר רב אינו גדול כל כך (אם אתה כבר מצליח) כמו המרחק בין רווחה כלכלית וחוסר יציבות
הקומיקאי דייב שאפל הקצין את זה באחת ההופעות בצורה סטריאוטיפית “אם אתה גר בגטו כדי שתלמד לשיר ראפ ממש טוב, או לשחק כדור סל ממש טוב כי אחרת אתה לכוד
המצב בארץ קצת יותר טוב, אבל לא בהרבה
אם אתה לא שאפתן, כלומר מוכן לעבור בעבודה כלשהיא ולהסתפק בזה, אדם פשוט, מחוץ לתחרות, רוב העבודות יספקו הכנסה נמוכה משמעותית ביחס ליוקר המחייה, מצבך הכלכלי יהיה לא מזהיר ולא יציב, תרגיש לכוד, אולי קצת פחות משחור בגטו,
עליך להיות שאפתן, וכאן נכנס מין משחק כסאות מוסיקליים, יש יותר שאפתנים ממקומות להצליח, אז מי שמצליח זה מי שהולך את האקסטרה מייל, ואם שאר השאפתנים מיישרים קו, והולכים את האקטרה מייל, אז השאפתן המנצח ילך 2 אקסטרה מייל עד שכולם יישרו קו, תנאי העצירה של התהליך הזה הוא גבול האפשר, כלומר תשקיע את כל הזמן הפנוי במימוש ההצלחה (כשברקע בסה”כ הניסיון להגיע ליציבות), תוותר על משפחה, חברים, מסיבות, שינה…אם השאפתנים האחרים לא יוותרו על הכל הסיכויים שלך ישתפרו, הכושי צודק
מזכיר לי שני סיפורים של קפקא, אמן התענית ואמן הטרפז, שני אמנים שהתמסרו כל כולם לאמנותם, נעלמו מקהל האדם, ומתו. האמנים של קפקא לא זכו להכרה והשאפתן אולי כן יזכה להכרה (וכסף), אז זה לא בדיוק זה, מעניין שגיבוריו של קפקא לא משלמים משכנתא וחיים מעבודות ב 5 אלף, קפקא בטח מתהפך בקברו, כשהוא רואה את כל הסבל הקפקאי שלא הונצח כפרוזה
הטיפוס התחרותי לא ביקורתי כלפי תנאי התחרות, קל לתעל אותו לכל התנהגות אבסורדית, אבל האמת שאם אתה שחור בגטו אין לך יותר מידי שליטה על תנאי התחרות ולכן שווה לשקול לקבלם
שוק חופשי מבוסס על תחרות ותחרות יוצרת אי יציבות (במיוחד כשמי שמנצח לוקח הכל), לא כל כך בולט בדוגמא של האתלט הכושי, יותר מורגש כששחקן כמו וולמארט נכנס לעיירה שלווה, ומייבש רחוב של עסקים קטנים (או במקרה שלי כשגוגעל מחליטה לסגור לעסקים שלא מתאימים לה את הפעילות) . רגולציה של שוק חופשי אמורה לייצר מידה של יציבות (למשל באופן מסורתי לפרק מונופולים), זה כבר מזמן לא קורה ואז כול העסקים הקטנים בשוק מטורף, שוק העבודה מצידו יכול לגדול ולהקטין את הטירוף בתחומו, כשרגולציה תצמצם את שבוע העבודה, שכר מינימום שיוגדר ביחס ליוקר המחייה יצור מידה של יציבות. בסה”כ מדובר במודל סביר של חלוקת השפע, שפע יש. שווקים מסויימים תמיד יהיו תחרותיים מאוד, למשל ספורט מקצועני אבל זו תהייה ברירה, ולא הכרח,משהו מאוד בעייתי עם סרטון כזה מקבל 80 אלף לייקים
המשוררת רחל מתארת אורח חיים קוטבי לזה של הטרחן השחור:
רק עץ – ידי נטעו
חופי ירדן שוקטים,
רק שביל – כבשו רגלי
על פני שדות.
סגנון חיים שנראה כיום כמותרות של עשירים (או מישהי שתפסה בעל עשיר), והיה אפשרי בתקופה אחרת
בכלכלה תאגידית אתה בורג בתאגיד (אתה בד”כ לא עצמאי), בורג לעניין ספציפי, התאגיד מיומן בלהוציא ממך את המקסימום ולתת את המינימום, אם אתה שאפתן (וזה מצליח לך) אתה מטפס בסולם התאגידי, ועוסק בלהוציא מעובדים שלך את המקסימום ולתת את המינימום, זהו בעצם, אה כן אתה גם עוסק בתחרות עם הקולגות שלך ועם העסקים המתחרים. אם אתה מנסה לצאת מהעולם התאגידי, כדאי שתראה את הסרטון זה יכול לעזור, במיוחד אם אתה מנסה לעשות משהו שאתה אוהב או מאמין בו, לא פעם זה יהיה תחום מאוד תחרותי עד לא ריאלי, כמו למשל לכתוב בלוג.
לקחתי לעצמי משימה, להעלות את מספר הקוראים פי 3
פוסטים קשורים:
לאיש בסרטון יש זמן להתאמן, למשימה צריך משאבים, לפי העניין, זמן, כסף ידע. רק פרציפ לא יעזור, הסרטון מטפל במשאב ספציפי, מוטיבציה, ובו בלבד
מיזם התוכן הטוב ברשת הוא ויקיפדיה, מישהו שם במניה כמו האיש הצעיר?
אכן, תחרות חפשית נחשבת למנוע מוטיבציה, במיוחד כשהאיום הכלכלי מורגש, אבל זה לא מנוע המוטיבציה היחיד או הטוב ביותר. ויקיפדיה ומיזמי קוד פתוח מוצלחים הן דוגמאות טובות למה שקורה כעושים משהו כי הוא מגניב, או נכון או כי אתה פשוט אוהב את זה
אפשר להשוות האיכות של ויקיפדיה לאתרי ספאם שבנויים למקסם רווחים בתנאי תחרות, אתה מזמין תוכן בכמות גדולה בעלויות נמוכות מאוד ובאיכות מחרידה מכותבי תוכן בעולם השלישי, יוצר לו וריאציות בכלים אוטמטיים שהופכים אותו לחסר משמעות לקורא אנושי, ומדשן את האינטרנט בתוכן זבל כדי להרוויח מפרסומות