בהשראת סימון סינק, אני מנסה לנסח את מה שאני עושה בכיוון הבא למה->איך->מה במקום הפוך
הכיוון ההפוך יוצר אפקט בלוג של נירגן – כלומר כתיבה שעוסקת בפער שבין הרצוי למצוי
מבחינה אובייקטיבית אם נניח שמישהו כל הזמן צובט אותך קרוב לוודאי שהפוסט הקרוב יעסוק בזה, וגם זה שאחריו
כדי להפסיק לכתוב על צביטות צריך לשנות את המצב הזה (להיות ניצבט), או לבצע התמקדות בשאלה למה בעצם אתה כותב, אחרת כל הזמן תעסוק במצב הקונקרטי האקוטי (להצטבת)
אם כך למה בלוג?
זה החיפוש, זה תיעוד של החיפוש והחיפוש
למה החיפוש ? לא ידון כאן (כלומר לא יודע כרגע)
למה לתעד ?
רפרנס (אני מעלה גירה), אולי מידה של הכרה
למה הכרה ?
נקודת אחיזה
למה נקודות אחיזה ?
כדי לא ללכת לאיבוד,
לא ללכת לאיבוד מאיפה ?
מאיפה שאני נמצא עכשיו
איפה זה ?
בשום מקום מיוחד, אבל במקום שיש בו מידה של הכרה (לגיטימציה), אולי זה סתם הרגל, והחיפוש הוא תהליך שחרור מהרגלים, שחרור מאנשים בעצם