פעם כשהייתי קטן, יצא לי לתכנת כמה דברים בפרולוג, הרעיון היה להגדיר אוסף אילוצים ולתת למנוע של פרולוג ליצר אפשרויות ולהפגיש אותם אם אוסף האילוצים, התוצאה היתה הפתרון.
למנוע של פרולוג קראנו אז מנוע פרמוטציות, נשמע טוב.
כיום, בין שאר טרדות היום יום, אני מגדיר קמפיינים לאדוורדס (רשת הפרסום של גוגעל), קצת דומה, אתה מגדיר אילוצי זמן/מיקום/שפה/הקשר שבהן המודעה רשאית להופיע והמערכת מפגישה בין שתחי הפרסום והאילוצים
לפי פרוייד (משופצר קלות) אנחנו בנויים כך:
- יש אוסף דחפים/יצרים שזכה לשם הגנרי איד, האיד הוא מנוע הפעולות
- אוסף כללי ההתנהגות, או אילוצים שבמסגרתם אפשר לפעול זכה לכינוי אני עליון
- המערכת שפגישה את מנוע הפרמוטציות עם האילוצים קרויה מצפון (אני, אגו)
במידה והאדם (למעט פסוכופטים) פועל מחוץ לכללים של האני העליון הוא יחוש אשמה על היותו “רע”, ואם הפעולה במסגרת אילוצי האני העליון יחוש טוב/לגיטימי/בסדר
האדם לא מסוגל או מתקשה להיות “רע” ולחוות אשמה, ככה זה בנוי
כמה דוגמאות:
- הפילוסוף סלבוי ז’יז’ק סיפר באחת ההרצאות על מעין תורת מוסר (או תורת קיום) שפיתחו אנשי משטרה חשאית בארגנטינה שעבדו למחייתם בלענות נחקרים, לטענתו, מעט מאוד אנשים מסוגלים לבצע מעשי זוועה באופן שיטתי בלי איזו מערכת כללים מותאמת שתעניק לגיטימציה לפעולה.
- לא במקרה רוב מעשי הזוועה והרצח מבוצעים בשם הלאומנות, הדת, טיהור אתני … כלומר בשם הטוב
- הגירסה לקפיטליזם המשווקת במרץ כיום מכשירה תאוות בצע ע”י מערכת כללים,למעשה הגירסה דוגלת בדרגולציה גורפת כדי לאפשר תחרות חופשית, זו כמובן שטות, בליגות כדורסל וכדורגל מתקיימת תחרות חופשית תחת רגולציה (חוקי המשחק), דה-רגולציה של כדורסל וכדורגל תהפוך את שני המשחקים לאחד, “החזקים שורדים”, זה מה שקורה כיום בתחרות עסקית ואיכשהו הדבר הזה עבר לגיטימציה כמערכת כללים למרות שמדובר למעשה בביטולה הדרגתי
- שוחחתי עם קרובת משפחה על טבעונות, היא התענינה למה אני טבעוני והסברתי שאני מנסה לשפר את מצבי הבריאותי, “אה” היא אמרה “זה בסדר, אבל כל אלה שמציגים את הטבעונות כציווי מוסרי זה סתם”, במפתיע הם די הכעיסו אותה, “אין מה לעשות” הסבירה, “החזקים שורדים”. לקח לי זמן להבין, אבל עכשיו ברור לי כי הכעס נובע מכך שהם הופכים אותה לרעה בעיני עצמה, ולכן היא מחוייבת לטבעונות או לבחירת כלל חלופי “החזקים שורדים” או חוק הגו’נגל במילים שלה, שוב, לא כלל אלה ביטול כל הכללים, אבל הבעיה הבלתי נסבלת של להיות רעה בעיני עצמה, נפתרה. השיחה הקצרה על טבעונות סיפקה לי את ההשראה (בעצם את הדחף) לפוסט הזה
- עבריני העוסקים בהלוואות שוק שחור או בגביית דמי חסות תמיד, מפעילים אלימות כדי להשיג את מטרותיהם, למה אם כך לתת חסות או הלוואה אפשר פשוט לסחוט או לשדוד לא ? או שיותר נוח שיש סיפור שהופך אותך לצודק כשאתה מפעיל אלימות
זה לא אומר שהעסק מתקתק בלי תקלות
האדם אמנם לא מסוגל להרגיש רע אבל יש כמה דרכים להמנע מזה
- לוותר על הדחפים (צדיק, אסקטי)
- להשהות את השיפוט (חוסר אינטגריטי)
- לעדכן באופן יזום את האני העליון ע”י אימוץ סלקטיבי של כללים (המונחלים ברגיל ע”י החברה), פרשות יצירתית לכללים, או יצירת כללים חדשים (להמציא תורת מוסר), לבנות חברה חדשה
אניווי, הדבר הזה שפלוני חווה כטוב/מוסרי אינו מוסר אבסולוטי אלה מוסר תפעולי
תקלות אפשריות
- האני העליון אינו מסמן את הטוב באופן ברור
- האני העליון אינו מסמן את הטוב כניתן להשגה (כיסופים לציון למשל, אינך יכול לעזוב את גליציה אך אינך רשאי לוותר על ציון)
- המצפון מנסה ליצור קוהרנטיות במערכת פרגמטית (שבה ההגיון תפעולי)
התוצאה של תקלות כאלה היא אי שקט מתמיד, תנועה מתמדת, השגיות יתר או לחליפין דיכאון וחוסר תזוזה