ישראל הוקמה כמקום מפלט לכל מי שנרדף כיהודי,
בחוק השבות המקורי לא ניתנה הגדרה מפורשת מיהו יהודי, ואני מניח שזו הסיבה.
בהמשך שונתה ההגדרה בחוק, ויהודי לעניין זה הוא “…בן לאם יהודיה ואינו בן לדת אחרת” (כלומר הוא דתי או חילוני).
הפיתרון הטריטוריאלי הושג, ובנתיים עובד, אך אנו מוטרדים ללא הורף מבעיות סמנטיות כי יהדות היא גם דת, ומאמיניה מנסים בתחבולות שונות לצרף אליה את היהודים החילוניים, בין השאר חופרים המאמינים על זהות יהודית* וציביון* יהודי, ומסורת* ומנסים ליצור עמימות סמנטית בין המושג יהודי בחוק (גזע או לאום) ובין המושג יהודי דתי המאמין בדת היהודית
* צביון היא מילה מכובסת לכפיית המנהגים המשונים של המאמינים על כלל היהודים
* מסורת – אוסף הרגלים וחזרות על פעולות, בד”כ בקבוצה, תזמינו פיצה כל יום שלישי, זו מסורת נחמדה. לגבי החגים העוסקים בזיכרון סכסוכים אלימים מלפני 3,000 שנה, אני פחות מתלהב, די, עבר זמן, תשחררו
* זהות יהודית – תאכלו סופגניות ותרגישו חשמונאים