לוקיישן, לוקיישן, לוקייישן
באדיבות עריית גבעתיים (אני מניח, בכל מקרה לא ראיתי שבא פקח), נציגי הדת קיבלו את נקודות המכירה הטובה בעיר בכניסות של הקניון
מה זה אומר?
כלל אצבע בפרסום אומר שנדרשות 8 חשיפות למסר הפרסומי לאדם כדי להשיג איזושהיא השפעה.
נניח שנער ממשפחה חילונית עובר בקניון פעמיים בשבוע,
הוא יחשף לשני נסיונות שיווק של נציגי הדת בשבוע, כלומר ל 100 פניות בשנה, לכמה מאות פניות לפני גיל 18.
הוא לא יכול לחסום את המספר של נציג המכירות
הוא לא יכול לשלוח “הסר”
זה לא יעבוד על כל אחד, אבל על חלק מהנערים כן.
עוד מהנעשה בעירנו:
ראש העיר רן קוניק הניח תפילין עם שליח חב”ד
בנתיים בחב”ד:
לחזק את הפעילות ובמיוחד את עמדת התפילין שניצבת ברחבת הקניון. כל יום, כל היום וצריך הרבה עזרה שם
חופש הביטוי:
איזה דתי דוגל בחופש הביטוי? בכל מקרה, ראינו רק דוכן אחד, למערכת אמונות אחת
מאיפה באו התפילין:
התפילין נראות קצת כמו מכשיר מציאות מדומה, אולי חיקוי שיצרו הקדמונים לטכנולוגיה ששימשה גזע מתקדם ששלט פה.
נשמע מופרך ? דוגמא מצויינת להתפתחות דתות, כשמגיע גזע חייזרי מתקדם למקום הנמצא בשלב בסיסי בהתפתחות הטכנולוגית שלו, מהוות דתות המטען.
בתקופת מלחמת העולם השנייה, הגיעו האמריקאים (להלן החייזרים עם הטכנולוגיה) לאיים נידחים ומבודדים ובנו שם שדות תעופה. ברבים ממקומות האלה, במקביל וללא תאום, פיתחו הילידים דתות סביב המטוסים והמטענים שלהם (שפע מהשמיים), תשמישי הקדושה היו חיקויים של הטכנולוגיות והציוד שראו, מטוסים מקש, רובים מעץ וכו’
עוד חיזוק לעניין מכשיר מציאות מדומה בסיפור על אלישע בעל הכנפיים, אולי אלישע הסתובב עם המכשיר האמיתי, ולמכשיר היתה יכולת super imposing