מילדות לבגרות בישראל החדשה:נהרהר לרגע במה שמחכה לאזרח צעיר בן 18 בישראל שלנו הקטנה, הוא מגויס לצבא ומשרת 3 שנים כמעט בחינם (2), בגיל 21 הוא משתחרר, חסר כל, ומתחיל להרוויח כסף. השכר הממוצע של חייל משוחרר ובד”כ לא מקצועי גבוה אך במעט משכר המינימום ,כ 3,600 שח. סל ההוצאות המינימאלי ליחיד דומה, כ 3,300 שח לפי חישובי מכון ון ליר, רמת החיסכון של הצעיר זניחה. מאידך מחיר דיור מינימאלי לרכישה עומד על כחצי מיליון שח ומתקרב למיליון שח כשמביאים בחשבון את עלות הכסף. הפער העצום הזה בין יכולתו של האיש הצעיר ובין מענה לצורך הבסיסי בדיור מיוצר למרבה הפלא ע”י המדינה (1) האיש הצעיר יגמור לשלם את חובותיו עבור דיור לאחר כ 20 שנה וגם זאת בהינתן תמיכה משמעותית מצד משפחתו. כשיגמור לשלם את חובותיו, והוא כבר לא איש צעיר, יתגייס במרץ לעזרה בתשלום חוב הדיור של ילדיו. החוב (או המשכנתא) משמש כעוגן חיברות מרכזי בישראל, אדם השקוע בחובות צייתן יותר, זהיר בהחלטותיו ופעולותיו, מחושב יותר, קונפורמי יותר. אדם פרגמאטי שקיבל כנתון את היותו בחוב למשך שנים רבות עשוי להגדיל את חובו במידה מסוימת וליצור לעצמו איכות חיים יחסית, הוא יבנה בסטנדרט יותר גבוה, יקנה אוטו חדש וישתדל ליהנות ממה שיש, מצבו הבסיסי (עבדות חוב) לא ישתנה אך בהחלט יהפוך לנוח יותר.
עבדות חוב הינה צורת העבדות הפופולארית ביותר בעולם כיום, בד”כ מדובר על עבודה ללא משכורת לצורך תשלום חוב המושג, מנופח ומתוחזק בדרכים שונות.
עבדות חוב הינה צורת העבדות הפופולארית ביותר בעולם כיום, בד”כ מדובר על עבודה ללא משכורת לצורך תשלום חוב המושג, מנופח ומתוחזק בדרכים שונות.
עבדות משכורת המצב בו אדם עובד לכאורה מרצונו החופשי אך למעשה הוא עבד. הוא חייב למכור את עצמו ככוח עבודה, ולהכפיף עצמו לסמכות המעביד, רק בשביל להמשיך ולהתקיים.
מילדות לבגרות בגינאה החדשה:
בספר הנושא שם זה מספרת האנתרופולוגית מרגרט מיד על תהליך החיברות של צעיר בן שבט המנוס. לבני המנוס מערכת כלכלית דומה לזו המוכרת לנו, הם משתמשים בשרשרות צדפים ככסף, ולכן מעוררים עניין מיוחד.ובכן כילדים ונערים זוכים בני המנוס לחופש רב עד כדי שילד עשוי לסטור על לחיי אימו ולזרוק מזון שאינו טעים על אביו בלא שייתן על כך את הדין. הוא גודל להיות אדם שאינו מורגל בקבלת מרות, אינו נוטה לשיתוף פעולה וחסר אחריות, הוא בז למנהגי המבוגרים ולעיסוקם המתמיד בהשגת רכוש.
חברת המנוס אינה פועלת באופן מודע לשינוי המצב אך אין בכך כדי לגרוע מיעילות מתקפת החיברות שהיא עורכת על האיש הצעיר. הנישואים אצל בני המנוס כרוכים בתשלומים עצומים לבית הכלה, טאבו של בושה המוטבעים בצעיר מגיל צעיר מונעים סרבנות לנישואין, קרובי משפחה, אב, דוד או אח גדול מקבלים על עצמם את עיקר האחריות הכלכלית לנישואין. הצעיר מצידו אינו מוכן בשום צורה, אין לו בית, אין לו דוגית וכלי דייג, אין לו כסף לרהיטים, והוא אינו יודע דבר על דרכי העקיפין בהן משיגים את הדברים הללו. לאחר החתונה הוא מתגורר עם אשתו באחורי הבית של אחד הקרובים ועובד בשבילו כדי להחזיר את חובות החתונה. מתחילה תקופה של נחיתות חברתית, הוא עני, חסר בית ובור. הצעיר שזלזל עד כה בעיסוקם הבלתי פוסק של המבוגרים בכסף ובמנהגיהם, חייב מעתה להתאים עצמו, אם ברצונו לשקם את מעמדו החברתי והכלכלי.החוקרת מוסיפה “…סביבו הוא רואה שני טיפוסים של גברים מבוגרים – אלה שהשתלטו על המערכת הכלכלית, השתחררו מהתלות בממנים ונכנסו למעגל החליפין כעצמאים, ואלה שעדין תלויים באחרים, כפופים לבני משפחה או נושים, ונאלצים לצאת לדייג מידי לילה. המצליחים הגיעו למעמדם הודות לקשיחות, קמצנות ורשעות, אם ברצונו להיות כמותם עליו לוותר על טוב המזג של ימי הנעורים, התחלקות עם ידידים אינה עולה בד בבד עם הצלחה כלכלית…” הישראלים ובני המנוס דומים באופן בו הם משתמשים במחסור לחיברות הדור הצעיר, למעשה מחסור מדומה המשמש למטרות חברתיות הינו תופעה שכיחה למדי, הרברט מרקוזה (4) טען כי המחסור תמיד מנוהל חברתית ומופץ באופן לא שוויוני למטרות שליטה ויצור היררכיה מעמדית,ג’יל דלז ופליקס גואטרי (4) מסכימים עם מרקוזה כי המחסור מנוהל חברתית אך מוסיפים וטוענים כי הוא גם מפוברק חברתית במטרה לייצב מבנים חברתיים שונים. לפי דלז וגואטרי החברה כמעט תמיד יצרה עודף (surplus) מסוים, המבנה החברתי עוסק במי ואיך יחולק העודף. כותבים שונים בניהם ברטראנד ראסל (5) סקרו אופנים בהם מנוקזים עודפי יצור במטרה לשמר מידה של מחסור וכך את המבנה החברתי.
חברת המנוס אינה פועלת באופן מודע לשינוי המצב אך אין בכך כדי לגרוע מיעילות מתקפת החיברות שהיא עורכת על האיש הצעיר. הנישואים אצל בני המנוס כרוכים בתשלומים עצומים לבית הכלה, טאבו של בושה המוטבעים בצעיר מגיל צעיר מונעים סרבנות לנישואין, קרובי משפחה, אב, דוד או אח גדול מקבלים על עצמם את עיקר האחריות הכלכלית לנישואין. הצעיר מצידו אינו מוכן בשום צורה, אין לו בית, אין לו דוגית וכלי דייג, אין לו כסף לרהיטים, והוא אינו יודע דבר על דרכי העקיפין בהן משיגים את הדברים הללו. לאחר החתונה הוא מתגורר עם אשתו באחורי הבית של אחד הקרובים ועובד בשבילו כדי להחזיר את חובות החתונה. מתחילה תקופה של נחיתות חברתית, הוא עני, חסר בית ובור. הצעיר שזלזל עד כה בעיסוקם הבלתי פוסק של המבוגרים בכסף ובמנהגיהם, חייב מעתה להתאים עצמו, אם ברצונו לשקם את מעמדו החברתי והכלכלי.החוקרת מוסיפה “…סביבו הוא רואה שני טיפוסים של גברים מבוגרים – אלה שהשתלטו על המערכת הכלכלית, השתחררו מהתלות בממנים ונכנסו למעגל החליפין כעצמאים, ואלה שעדין תלויים באחרים, כפופים לבני משפחה או נושים, ונאלצים לצאת לדייג מידי לילה. המצליחים הגיעו למעמדם הודות לקשיחות, קמצנות ורשעות, אם ברצונו להיות כמותם עליו לוותר על טוב המזג של ימי הנעורים, התחלקות עם ידידים אינה עולה בד בבד עם הצלחה כלכלית…” הישראלים ובני המנוס דומים באופן בו הם משתמשים במחסור לחיברות הדור הצעיר, למעשה מחסור מדומה המשמש למטרות חברתיות הינו תופעה שכיחה למדי, הרברט מרקוזה (4) טען כי המחסור תמיד מנוהל חברתית ומופץ באופן לא שוויוני למטרות שליטה ויצור היררכיה מעמדית,ג’יל דלז ופליקס גואטרי (4) מסכימים עם מרקוזה כי המחסור מנוהל חברתית אך מוסיפים וטוענים כי הוא גם מפוברק חברתית במטרה לייצב מבנים חברתיים שונים. לפי דלז וגואטרי החברה כמעט תמיד יצרה עודף (surplus) מסוים, המבנה החברתי עוסק במי ואיך יחולק העודף. כותבים שונים בניהם ברטראנד ראסל (5) סקרו אופנים בהם מנוקזים עודפי יצור במטרה לשמר מידה של מחסור וכך את המבנה החברתי.
הערות
1 – ראה מאמרים נוספים מאת המחבר שכר מינימום והוצאת מינימום על רף הוצאות מינימאלי והיחס בין שכר מינימום והוצאת מינימום כפונקציה של רגולציה. בניה לרווקים – על מחירי הדיור כפונקציה של התערבות המדינה.
2 - רשימה זו עוסקת במרכיב הכלכלי של החיברות.
3- מילדות לבגרות בגינאה החדשה, מרגרט מיד, מהדורה עברית בהוצאת מסדה.
4 – Deleuze and Guattri’s Anti Oedipus, by E W Holland
5 – In Praise of Idleness, by Bertrand Russell