חינוך מחדש

בערוץ 8 משודרת בימים אלו התוכנית מפרץ השלווה על תאגיד WASPS ותעשיית החינוך מחדש בארה”ב. כשהורה מרגיש שבנו/ביתו מרדניים מידי, הוא מוזמן להעבירם לחינוך מחדש באחת מפנימיות התאגיד. ההורה ישלם כ 30 עד 40 אלף דולר לשנה תמורת חינוך מחדש של צאצאו, כנהוג בפנימיות האהבה הקשוחה של התאגיד הוא גם יעביר את המשמורת על הנער/ה לידי התאגיד. חינוך מחדש בתנאים אלו אינו עניין מסובך וקיימת שיטות בדוקות, אם כי סדיסטיות הנהוגות ע”י מערכות שליטה בכל העולם ליצור אדם צייתן ומשתף פעולה במינימום עלות, התאגיד מסתמך כמובן על שיטות אלו. בישראל מועבר הצאצא לבעלות הצבא בגיל 18 בערך, שם, בתהליך מזורז המכונה טירונות (הדברים אמורים לגבי טירונות בנים) יעבור חינוך מחדש במטרה להפכו לאדם צייתן, המותאם לציות כמעט עיוור הנדרש בצבא, בפוסט קרוב מתכוון עבדכם לערוך השוואה בין טירונות לבין פרוטוקול מוכר של חינוך מחדש, לא משנה כרגע. את טקסט הקצר הבא כתבתי לפני מספר שנים, מזועזע כולי בעקבות כתבה על צעיר ישראלי שניצל כביכול מהידרדרות לחברה עבריינית,

נחשו איך:

בין חינוך לחינוך מחדש

במוסף 7 ימים ביש מזל מיום שישי ה 13.2.4 פגשתי את ז` המאושר איש הקומנדו הימי ואביו הבהמי יעקוב, גם הוא לשעבר איש הקומנדו הימי. התפוח לא נופל רחוק מהעץ. התפוח דווקא ניסה ליפול רחוק מהעץ. בגיל עשרה החל ז` להסתופף בחברת עבריינים צעירים מאור עקיבה, היו לו חבר`ה, ישבו עישנו גרס. פעם אפילו הצטרף לפריצה אבל לא אהב את זה ולא המשיך.אבא יעקוב עשה ככול יכולתו להחזיר את הבן הסורר לתלם ולווילה מקיסריה. משמוצו לדעתו כל האפשרויות, הוצא נשק יום הדין. ז` נילקח בתואנת שווא ובסיוע משת”פ שגויס מידידיו לפנימית אשפוז בכפיה באזור נידח בארה”ב. בארה”ב!!!. שם ניכפת באזיקים ע”י בריוני הסגל, אבא עשה לו שלום, והוחל חינוכו מחדש. לפי הכתבה לקח שנה לשבור את ז` ולהסדיר את הזדהויותיו מחדש. בהמשך אוהב ז` את הפנימייה. לאחר 3 שנים מסימה, ומתנדב לקומנדו הימי. כרגע הוא פצוע, עושה פיזוטראפיה, אולי נכה לא יודע. למה ארה”ב ? וכאן שומה עלינו לשאול מה ההבדל בין חינוך לחינוך מחדש ? אז יש כמובן הבדלים אבל חינוך מחדש תמיד מתחיל מרגרסיה יזומה של הקורבן למצבו הבראשיתי. שנות החיים הראשונות מאופיינות בתלות מוחלטת וחוסר אונים. מצב שהופך את האחר המשמעותי למרכזי בהוויית הקורבן, ומייצר פחד נטישה. יותר נכון קושר היטב את הנטישה עם חרדה קיומית. הבעתה הזאת ביחד עם פונקציות נוספות שמפעיל המחנך מייצרת הזדהות, תואמות, ואת היחס לדמות האב שפרויד כינה אהבה ויראה. כך לפחות זה עובד כשזה מצליח. הגלות לחור נידח בארה”ב, הייתה דרושה כדי ליצור ב ז` משהו מהתלות הזאת במחנכיו. כאן בישראל זה לא היה עובד, בלאו הכי ז` היה עושה ימים ולילות בחברת ידידיו וממעט לחזור הביתה אם בכלל. מה יעשה איום ב”זריקה מהבית”. אז זה לגבי חינוך וחינוך מחדש. ועוד עניין מתמיה לכאורה, יעקוב הבהמה ביצע מהלך דרסטי שכזה מתוך שראה את בנו מידרדר מיום ליום. אבל ז` לא היה במצב הידרדרות. הוא לא השתמש בסמים קשים במשך כל התקופה, הוא עשה מה שרצה, הצליח מבחינה חברתית אם כי בחברה עבריינית. מבחינה פסיכו-פיזית ז` היה יציב. מבחינת התוכניות של אבא שלו, רכישת היציבות החדשה הזאת הייתה הידרדרות.לא בדיוק התוכניות של אבא. אבא יעקוב רצה בן שישרת בקרבי, יהיה קצין, שיהיה אזרח מועיל. אבא יעקוב רוצה מה שהמדינה רוצה ? גיורא שוהם מפרש את סיפור עקדת יצחק כמיתוס של סוציאליזציה. ה` בתפקיד החברה (ניתן לומר כי מבחינה פסיכולוגית החברה היא האחר הגדול ולכן הזיהוי עם ה`), האב כסוכן סוציאליזציה עיקרי. העקדה והרצח כסוציאליזציה, כהקרבת הבן לצרכי החברה, מסובייקט עצמאי לאובייקט בעולמו של האחר. בסצנת הבגידה ז` ניכבל וננטש ע”י אביו, למרות איום מצד ז` בניתוק מוחלט של היחסים. עולה תהיה איזה כח תמיר גורם לאב לשים את האינטרס של החברה מעל לרצונו של הבן, מעל לרגשותיו כלפי בנו, מעל לשלמות המשפחה (הרי ז` הודיע שזה מה שיקרה אם יושאר בפנימייה), מעל לחיו של הבן אפילו – לך לקרבי, לקומנדו. גם אברהם היה מוכן לשחוט את בנו. וגם שוהם שכל את בנו בצבא ועכשיו חושב על סיפור העקדה. יש כח כזה, אולי זו ההזדהות עם האחר שמכסה על חרדת הנטישה שחווה האב עצמו כשהיה הוא ילד. ז` מספר בשיא הרצינות איך ניצל, יש חברים שלו מהעבריינים של אז, שיושבים בכלא או שמתו ממנת יתר. ז` לא סופר את החברים מהשייטת שמתו, שנפצעו, שסובלים מבעיות אורטופדיות מהאימונים, את הטרטורים וההשפלות במסלול, את האפשרות למות בעינויים בשבי או לטבוע אי שם. אם לא יקבעו לו אחוזי נכות גבוהים מידי הוא יוכל להמשיך לשרת.