כל הסדר הזה

הסוציולוג רנדל קולינס גורס כי התשוקה המרכזית המניעה האדם היא התשוקה לסולידאריות. הסולידאריות ע”פ קולינס מטעינה את האדם באנרגיה רגשית (אנרגיות להלן), קולינס רואה את האדם כיצור רציונאלי שקבלת ההחלטות שלו מכוונת לצבירת מקסימום אנרגיה רגשית.

תחושת סולידאריות מושגת כשמתקבצים הבריות יחד, כשיש להם מצב רוח משותף וכשיש להם פוקוס משותף, למשל בהפגנה או במשחק כדורגל. קולינס עוסק בטקסי אינטראקציה (הכוונה לכל אינטראקציה חברתית מובנית או מוצרנת, כלומר לכל אינטראקציה חברתית) ובמידת הסולידאריות שהם מספקים. ככלל טקסים וסמלים מהווים כלים מרכזיים ביצירת הזדהות, מיקוד משותף של תשומת הלב ובמקרים מסוימים מצב רוח משותף.

עם שוך הפסח נועדתי עם רע ותיק, השיחה נסבה על קשיים שנתקלתי בהם במהלך החג מתוקף היותי סרבן סדר מוצהר. הרע, קונפורמיסט גאה העלה על הנס את הערך המוסף של שת”פ עם טקסים כנ”ל, מבקשים ממך בסה”כ שעתיים שתהייה מנומס ותתנהג, בתמורה להשתתפותך בטקס זה ובעוד כמה, לא משהו רציני, אתה נחשב לחלק מהקבוצה, מקבל את הגב ממנה וכל זה, שווה לא?

לא

כולם מקטרים על הסדר, אבל בזמן הסדר רחובות ריקים מאדם, מכוניות לא נוסעות, כולם בטקס, מדובר בכוחות הרבה יותר חזקים ממה שנדמה.

כשקבוצה מגדירה את עצמה באמצעות מערכת של טקסים וסמלים, קיום הקבוצה ותחושת הסולידאריות של חבריה מותניית ביחס לסמלים המשותפים ובציות של כלל החברים לטקסים, הסולידאריות פנימית לקבוצה. המנהגים הופכים לכללי סגרגציה, הסולידאריות מאוימת ע”י כל מי שמחוץ לקבוצה וע”י סוררים מבפנים. הקבוצה תילחם באוייבים מבחוץ ותשתמש בסנקציות שונות כדי לאכוף ציות על חברים סוררים, עם סולידאריות לא משחקים, עד כאן.

מלחמות על רקע דת שונה, לאום שונה, מלחמה בתרבות אלטרנטיבית, סנקציות ואי קבלה של אנשים שונים בתוך החברה, את כל אלה ניתן להסביר אל נקלה כפועל יוצא של סולידאריות המבוססת על טקסים וסמלים משותפים.

בישראל בה נקודת המוצא היא מלחמת מגן בכל החזיתות, נדמה שטקסים וסמלים הם הכרח בכדי ליצור חברה חזקה ועמידה, אך בולשיט, אם כבר, המכנה המשותף הוא אויב משותף, די בכך שהוא רואה בנו, בכולנו, אויב.