הטרדה מינית במקום העבודה

אדם שהזדהה כשוטר התקשר למנהלת סניף מקדונלד בקנטאקי, ארה”ב. המטלפן הודיע למנהלת הסניף כי אחד העובדות, לואיז אוגבורן גנבה והורה לה להביאה למשרד, בהמשך הנחה המטלפן את המנהלת לבצע חיפוש בכליה של לואיז, ולאחר מכן חיפוש בעירום.

המנהלת היתה טרודה בניהול הסניף והמטלפן עיקב את התהליך כך שלאחר 40 דקות עדיין היתה לואיז עירומה במשרד, מכוסה חלקית בסינור. המנהלת הטרודה נאלצה לפרוש בשלב הזה והשאירה את לואיז בהשגחת המדביר שלהם, ווס.

המטלפן המשיך את הטיפול בעזרתו של ווס, המטלפן באמצעות בא כוחו הנחה את לואיז לוותר על הסינור ולהיבדק בעירום מלא, להסתובב ולהתכופף, אח”כ לקפוץ במקום כדי שאולי יפול מנקבי גופה של לואיז חפץ גנוז וכו’. בהמשך המטלפן מדבר גם עם לואיז ומסביר שמוטב לה לשתף פעולה אם ברצונה לשמור על מקום עבודתה. בשלב הבא עובר ווס בהוראת מפעילו לספאנקינג, משכיב את לואיז על ברכיו וחובט על ישבנה כ 10 דקות, לא נלאה אותכם בפרטים מה קורה בהמשך, הפסיכולוג התורן מסביר את שיתוף הפעולה של לואיז (לאחר כשעתיים בחדר החקירות) כתגובת קורבן העובר למין מצב אוטומתי.

לואיז נחקרת

איך זה קרה? האם מדובר בצרוף מקרי של אנשים מיוחדים ? לא, המטלפן או אחרים ביצעו את התעלול עשרות פעמים במקומות שונים בארה”ב. מוטב אולי לשאול מהו צירוף הנסיבות שמאפשר למטריד מוכשר להצליח כל כך. ובכן לואיז ילדה טובה, כלומר צייתנית. ההכשרה האתית הרלוונטית שקיבלו לואיז, המנהלת של לואיז וגם ווס היא לעבוד קשה ולציית. זו לא הכשרה שקיבלו במקדונלד, זו הכשרה שקיבלו בדרך להפיכתם לאזרחים בוגרים בחברה. מנגד, וכאן אני שואב מנסיוני האישי, ומניח שהמצב מעבר לים דומה, ההכשרה שצעיר מקבל במהלך 12 שנות לימוד אינה מכשירה אותו כלל להתנהלות כשכיר בשוק העבודה ובודאי שלא להתנהלות כעצמאי, בפרט אין לו מושג מהם זכויותיו כעובד (ובמידה רבה כאזרח). בישראל קיים חוק למניעת הטרדה מינית ובמסגרתו מועברות בארגונים הכשרות למניעת הטרדה מינית. החוק וידיעתו מייצרים כמובן נפח נאה של סחיטה או התעללות לכיוון השני, כשדי בתלונה על הטרדה מינית כדי לגרום למעצר ולמצב קפקאי שקשה מאוד לצאת ממנו. בכל מקרה נדמה לעבדכם שהכשרות מסוג זה, מוטב שיהיו רחבות יותר ויעסקו בזכויות העובד והאזרח, וינתנו בבית הספר לאורך זמן, כשיש זמן, לא משנה.

כהרגלי אני חייב לגזור גם כאן גזירה שווה, בלי להמעיט מחומרת ההתעללות המינית לעיל. כסטודנט נאלצתי לא פעם לעבור דרך חברות שמירה בחיפושי עבודה, מספר פעמים, ובחברות גדולות המעסיקות אלפי עובדים, התבקשתי למלא “טופס” לפני הראיון הראשוני ולחתום בהזדמנות זו על חוזה דרקוני להדהים. חוזים כללו למשל התחייבות חד צדדית מצידי “לחתום קבע” למשך שנה בחברה, לממן ממשכורתי נזקים לציוד וכו’. כשסרבתי לחתום הסתיים כמובן מיידית תהליך הגיוס. אני מזכיר זאת כאן כי בכל זאת החברות האלה מעסיקות אלפי אנשים שכן חותמים בנאיוויות על כל חוזה. זה לא אותו דבר, נכון, אבל בין שעתיים אצל ווס ושנה בתנאים לא מתאימים בחברת שמירה, לא יודע, צריך לחשוב.

יש עוד פרמטר, אם יש לך תיק פלילי בארה”ב, אין לך כמעט אפשרויות תעסוקה, אם תפסו אותך פעם אחת, תצטרך כנראה להתפרנס מפשע כל החיים. די באיום בהגשת תלונה או בזימון שוטר כדי לשכנע כל עובד בר דעת לשתף פעולה עם כל גחמה. אצלנו העניין הזה קצת פחות מחודד אבל האיום בהגשת תלונה (יהיו לך בעיות) יכול לשפר נפלאות את רמת הצייתנות ושיתוף הפעולה של עובד.

נתעלם כמובן מעוד גזירה שווה, מה שאסור למעסיק מותר למדינה, כי בסופו של יום מישהו הרי חייב להפשיט אותך ולהעביר אןתך למצב אוטומט אבל זה כבר באמת פוסט אחר.