בקישור הבא כתב של ה BBC מסכם את מה שהבין ממורי זן שאיתם דיבר: …אם השפע קיים, הרי שהוא קיים ברגע החולף, בהווה שאין לא משך ואין בו כלום…
קצת שגוי להגיד על הווה שאין לו משך כי אנחנו כל הזמן שם, אבל לצורך העניין בין העבר והעתיד יש הווה חסר משך וריק, ובו נמצא השפע
Abundance is in the empty moment
את הריק אפשר להשוות לפוטנציאל
אי עשיה כפוטנציאל לעשיה (כאן, וכאן טרח מישהו להשוות בין מטפיזיקה בודהיסטית ופיזיקה, בפרט תפיסת הריק כפוטנציאל משותפת לשתי הדיסיפלינות)
יחס הכלה – פעולה/תוצר פעולה בתוך ריק
השקט מכיל באותו אופן, ולכן כנראה כל כך חשוב. משהו בתוך כלום, קול בתוך שקט
האסתטיקה המינימליסטית – גן הזן למשל – סלע או שניים בתוך כלום
פנאי, מה שנעשה נעשה מתוך פנאי ולא מתוך המולה סואנת או כדי להספיק
הריק הוא השפע, הוא פוטנציאל? אולי, אבל לא נכון להסתכל עליו ככה, הריק הוא פנאי, חופש, אי עשיה שאינו שולל עשיה (לעשות משהו, ולא לעשות הכול, הכל – אי עשיה, משהו – עשיה).
הרדוקציה של חופש לפוטנציאל היא ניסוח החופש מנקודת מבט לא חופשית, תכליתית, כמה שניתן לעשות איתו, חופש שאינו מטרת עצמו, פלוני לא סופר את זכותו ואת רצונו להיות חופשי אלה את מה שניתן לעשות עם החופש
בדומה, התפיסה הבודהיסטית של המינד ככלי ריק שבתוכו יכולה להופיע מחשבה או רגש, הזדהות שונה מההזדהות עם שרשרת המחשבות והרגשות, איך מייצרים את השקט או את הריק בהקשר זה ? לכאורה באמצעות מדיטציה ראה למשל קן וילבר כאן, או באופן מזורז באמצעות ציוד נירופידבק (עדיין מחפש מודל עובד)
הזדהות עם הקונספט של כלי ריק היא תקלת יצוג (כלומר עוד יצוג שצריך לתחזק), אולי יש לה משמעות כאימון
בפוסט נורא-הוד, אני עוסק ביחסי הכלה וביצוג הסביבה בתודעה ובשחרור מהם באמצעות חווית טבע עצום ואדיש, סוג של שפע שמופיע כשנעלם תוכן התודעה (יצוג הסביבה + ההתיחסויות ההסטוריות לסביבה), כלומר כשפלוני משחרר את התכנים והעמסת המשמעויות עליהם, ומתחיל לנוח, כשנפסקת ההעברה מהביוגרפיה כשאין מושא העברה. השפע הוא הריק, המקום שמתפנה והתהליכים המנטליים שמפסיקים
גם הריק של ההווה מתרחש כשאין גרירה של רעש מהעבר, אם אתה משחרר את העבר אתה מתחיל לנוח בהווה, והתוצאה היא שפע מסויים
מה קורא כשמסתרר השקט והפרספקטיבות החיצוניות נעלמות?
מופיעה נקודת משען חדשה
אולי בשל כך הטיבטים כל כך מתעקשים על חמלה באופן בלתי תלוי בסובבים ובמושאי החמלה (למשל שומרים במחנה ריכוז), העציר הטיבטי במחנה הסיני לא נכנס לפרספקטיבה של הסינים (שמבחינה אובייקטיבית הם האח הגדול), הוא מפעיל כלפיהם חמלה (כי הם שבויים בקונספציה…) באופן בלתי תלוי בהתנהגות שלהם
אז מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר:
תשובה אחת היא חופר (הולך בדרך), הדרך היא יציאה מהקיטוב של הסביבה ->ריק -> משהו אחר שאינו דרך אלה הוויה
אופן הפעולה (מתוך ריק) בעצם עלול לשלול כול מוטיבציה אפריורי, אבל דברים שרואים משם לא רואים מכאן
כאן
קן וילבר משתמש בקונפליקט שמנוסח בבודהיזם, יש מה לפעול (המטרה לדעתו ובכלל ברעיון הבודיסטווה היא תיקון עולם, סיוע לאחרים), למרות שהכל בסדר לגמרי כמו שהוא
למה לפעול למען האחרים (בודיסטווה), לפי ווילבר, זאת מוטיבציה של שפע (אחרי שהבנת את הריק ואיך מישמים את זה), יש לך שפע ואתה רוצה לחלוק (ונראה לי שמתי שהוא יהיה גם מודל אנרגטי לעניין)
המוטיבציות שמניעות תהליך תעסוקתי הן במקור של מחסור, אולי גם תחושת שפע ורצון לחלוק יכולים לשמש כמוטיבציה אם כי הוא צריך לייצר רווח (כי יש מחסור) נכון שזה לא בסתירה