פשטות

אימוני רחוב – טרנד שכולל אימונים יצירתיים שונים שאפשר לעשות בעזרת מתח, מקבילים, ספסל, מדרגה, בלוקים… ציוד שיש בכל גינה ציבורית, חוף ים או חצר בית ספר. האימונים בחינם, בחוץ, רואים אנשים, סבבה

חדרי כושר מודרניים הם מרחב מוסדר הכולל רגולציה, בעלי תפקידים, דמי מנוי, אויר של מזגנים… חלקנו (וגם עבדכם) בוחל בהם ומעדיף אימוני רחוב

הפסיכולוג ברי שוורץ נכנס לחנות בגדים לקנות ג’ינס ויצא אחרי הרבה מדידות עם ג’ינס מעולה. המסקנה שלו היתה שיש יותר מידי אפשרויות והוא לא רוצה לכלות את זמנו בלמדוד ג’ינסים. גם אם הג’ינס מעולה, הוא לא מוכן לכלות את זמנו בבדיקת האפשרויות ואופטיציזציה של איך שהתחת שלו נראה. זו אולי לא דוגמה טובה כי לחלק מהקוראים דווקא כן איכפת איך שהתחת, אז ברי מזכיר בספרו את חנות האלקטרוניקה הסמוכה, וגם חישב ומצא שחנות האלקטרוניקה מציעה 6 מיליון אפשרויות בחירה.

אני משיקולים דומים כבר זמן רב לא קונה סמארטפון, דווקא שאלתי חברים מה טוב (כי אני לא להולך להבין בזה) ואמרו לי גלקסי, נכנסתי לזאפ לראות גלקסי 3 שזה מה שמתאים לדעתי לגודל הכפות, וקיבלתי 29 תוצאות. החיפוש נגמר בזה

ברי מזכיר ממצא דומה – הגדלת משמעותית של מספר תוכניות הביטוח הפנסיוני החלופיות שהוצעו לעובדי חברה גדולה הקטינה במפתיע את מספר העובדים שחתמו על תוכנית (למרות שכולם רצו), לך תבחר בין תוכניות ביטוח

בתרבות השלטת (לא השלטת, הרווחת), הבילוי בסקירה אין סופית של דילים ואופטימיזציה אין סופית של הבחירות ותנאי המחיה דווקא מוערך, ונחשב לחוויה מספקת, אבל כנראה שאין קונסנזוס

הטרנדים הנ”ל ואולי גם המעבר למגורים אוף דה גריד (באוטובוס נניח), טרנד שנסקר בפוסטים קודמים מכוונים למצב שבו אדם מסיר חלק ניכר מהעיסוקים היומיומיים שנתפסים כלא הכרחיים, ואת העיסוק במימון של עיסוקים לא הכרכיים, עבור מעבר לפשטות

ולהרבה זמן פנוי

נוצר ואקום

נעזוב לרגע שהמשטר לא כל כך אוהב את זה, והחברה (השלטת) לא כל כך אוהבת את זה כרגע

נניח שאתה רוצה את זה

אז מה עכשיו (אחרי שהסרת פעילויות זוללות זמן)

עכשיו אתה לכאורה יכול לעשות את מה שאתה באמת רוצה

יש בלוג מצליח להדהים של ברנש בשם סקוט דינסמור, שנקרא Live your legend

שמסביר לאנשים איך לעשות את מה שהם תמיד רצו לעשות ולא האמינו לרגע שזה כלכלי, מעשי…

מסתבר שגם אני מנוי שם

כלומר אמור להיות משהו שאתה באמת רוצה לעשות, איזו הפקה, הגשמה עצמית, תרומה לאנושות,  עיסוק חלופי ראוי לאופטימיזציה האינסופית של הרכישות. לטפס בפרמידת המאווים, למצוא משמעות…

אבל זה כנראה עוד וירוס תרבות

הפנאי יצור בעת מסויים אך אין מה להיחפז ולהעמיד מפעל חיים

לקבר נגיע בכל מקרה, חיים מקונפגים היטב לא ישנו זאת ומפעל חיים לא ישנה זאת, סטטוס חברתי לא ישנה זאת… השעון מתקתק (כאן 15,000 שעונים לבחירה)

האנטרופולוג ארנס בקר מסכם זאת יפה – האופטימיזציות, מפעל החיים, הסטטוסים, הדת, המשמעות.. כולם משמשים להתמודדות עם סופיותם של החיים

אלו מנגנונים זוללי משאבים ואם תוותר עליהם ישתחרר פנאי נוסף.

פנאי הוא מושג יחסי (פנאי ממשהו) בטח יש מילה יותר טובה שלא כוללת את הקיטוב, חירות?

אז מה כן ? אחרי שהבנו שגם סתם חילוף חומרים הוא לגיטימי, אז כן להכל, כך למשל הבלוג הזה מופעל באמצעות מערכת ניהול התוכן וורדפרס שנוסדה כשבנאדם פנוי אחד הציע באיזה פורום לשדרג את B2Evolution, ובן אדם פנוי אחר ענה שהוא מוכן לעזור

הדפים בויקיפדיה שקישרתי אליהם מהפוסט נכתבו בפנאי

הסרטונים בנושא אימוני רחוב המקושרים התחילת הפוסט צולמו ברובם בפנאי ע”י צלמים עם זמן פנוי שצילמו מתאמנים שזמנם פנוי

הספר שברי שוורץ כתב וסוקר כאן, נכתב בזמנו הפנוי

—————————————————————

אז מי יעבוד ?

צפו שהמהפכה התעשייתית תביא בסופו של דבר את עידן הפנאי (לא 100% פנאי אבל כמעט), זה לא קרה, בין השאר מהסיבות הנ”ל, אבל הטכנולוגיה כבר מזמן כאן

למעשה הקישקושים שאנחנו שומעים כל הזמן על צימצום האבטלה, חסרי כל אחיזה במציאות. במציאות אחוז האנשים העובדים ביחס לכלל האוכלוסיה לא השתנה משמעותית מזה מאות שנים, רוב האנשים העובדים, עושים זאת במשרה מלאה וגם נפח השעות במשרה מלאה לא השתנה משמעותית עם השנים

אבל התיעוש הגדיל את כושר היצור לאין ערוך ונדרשת כמות כח אדם קטנה לספק את הצרכים

האם הגדלנו את הצריכה באופן שעדיין משמר את נפח שוק העבודה בדיוק כשהיה ?

מה פתאום

האבטלה תיגדל ותיגדל, והפיתרון היחיד הוא להתחיל לקצר את שבוע העבודה (כך יוגדל מספר המשרות)

ולייצר פנאי

—————————————————————

הפוסט בהשראת:

• הקלות הבלתי נסבלת של הקיום
• הכובש והכלב – יקי מנשנפרוינד
• בשבח הבטלה – ברטרנד ראסל