ראשי / SITE5000עמוד 9

SITE5000

תודה

מחאת האוהלים: החרדים לא חברים שלכם

למרות שהטייקונים בכותרות, המדינה נמכרה  גם לחרדים, המדינה נמכרת לחרדים כבר עשרות שנים, סחטנות קואליציונית, מחיר הדמוקרטיה, לא משנה הם לא חברים שלכם, והם בכלל אנטי ציונים, הלו אם בחור חרדי יכול ללמד תורה לוותר על משכורת מעבודה, לשלם על מגורים ועוד נשאר לו כסף לילדים אז מבנה ההוצאות וההכנסות שלו שונה חבל שעלתה  “אשת רב” עם שביס וחצאית לדבר בהפגנה הערב, היה מדהים חוץ מזה קרא עוד »

מהפכה סוציליסטית או מהפכה קפיטליסטית

אולי קצת פסה לחשוב במונחים של ימין ושמאל כלכלי חברתי אבל בכל זאת חוץ מזה שאני קצת לא מעורה, בעיקר בשל עיסוק מופרז בענייני פרנסה, ועד כאן אפולוגטיקה. סוצאיליזם כהלכתו כנראה אינו בר קיימה בכלכלה הגלובלית  התחרותית של היום, אפשר לחבבו אבל קשה לאמצו, כמו הפציפיזם (ו 100 השנים האחרונות מלאות בניסיונות לישם סוציאליזם) ובכן מהפכה קפיטליסטית מצב הדיור הבלתי אפשרי נובע ממספר סיבות, בינהן השליטים לא מאשרים תוכניות בניה לדירות קטנות (ולא משנה אם רשות מקומית או ממשלה) גם בתים קטנים וקרוואנים די מחוץ לחוק השליטים מטילים מרכיבי מיסוי שונים על דירות השליטים שולטים בהפשרת קרקעות, ולא עושים זאת ... קרא עוד »

מחאת האוהלים: סוכות

הסתובבנו אמש ברוטשילד, היה מפוצץ אנשים, וכל רוטשילד אוהלים אוהלים, מאוד מרגש,  זה מאבק לחרות, וחשבתי שכדאי להנציח את מאבקנו (זה בסדר שאני אומר מאבקנו? אני מרגיש שייך)  ולעגנו במסורת. את הסוכה הארכאית שמנציחה את אחד המאבקים הקודמים לחרות אפשר להחליף באוהל העכשוי, חג האוהלים מאכלי החג יהיו פיצה, קרקרים מיים מינרלים, בירות… את תפקיד הצוררים לא יהיה קושי לאייש בהנחה שננצח כמובן קרא עוד »

מחאת האוהלים

מאוד מרגשת אותי תנועת המחאה, הנושא העסיק אותי במשך שנים, בין השאר כאן בבלוג, ואם לא היה כל כך חם הייתי בא לרוטשילד להזדהות. עכשיו כשידוע וגלוי  לכל שעיריות לא אישרו בניה של דירות 1-3 חדרים במשך עשרות שנים, האם אפשר להעמיד את האנשים האלה לדין. מישהו קיבל מנדט להחליט שאצלו בעיר לא יתאפשר לאנשים מרמת הכנסה ממוצאת ומטה להתגורר ? אם ההחלטות השרירותיות התקבלו שלא כדין אז אפשר להעמיד אותם לדין, לא? חריגה מסדרי מנהל תקין לפחות דירות סטודיו/קונדו וכל אלה שרואים בסרטים, זה בטח שלא, זה מחוץ לספקטרום התרבותי(והתרבות לא חברה שלך) מפתיע שהשליטים שוברים את הראש איך ... קרא עוד »

כשהמשכנתא לא אפשרית

וכשהמשכנתא אפשרית אז מה, דורות של צאצאי עבדים מוכנים לעשות כל מאמץ כדי “הגיע לדירה” ובלבד שזה אפשרי אם מאשרים לך משכנתא אז כמובן שתיקח אותה, ותהפוך את הדירה למפעל חיים. אם התנהגות צרכנית כזו בוודאי שמצב הדיור יחמיר ויחמיר מחירי הדיור לא ריאלים כיוון ש: - סך המיסוי על דירה ראשונה עומד על 40% - תוכניות בניה לא מאושרות בהתאם לביקוש - קרקעות לא מופשרות לבניה בהתאם לביקוש (מעבר לבעיה האובייקטיבית בנדל”ן – הביקוש לא יכול להדביק את ההיצע היכן שהקרקע נגמרה) עלות ההוצאה המרכזית שלך – דיור, לא נקבעת בתנאי שוק חופשי, המשכורת שלך כן נקבעת בתנאי שוק ... קרא עוד »

להיות סובייקטיבי

באונירסיטת אירווין בקליפורניה נערכה סידרת ניסויים שהדגימה באופן מרשים למדי את השפעת ההילינג על גוף האדם, הממצאים מרתקים ואפשר לקרוא עליהם כאן. הראתי את הכתבה לחברה מהצפון, הילרית ותיקה, חשבתי שהיא תשמח לחיזוק חיובי, אבל היא הגיבה במין “כן, אז זה מה שהם אומרים” צונן. הפכתי בתגובתה זמן מה, עכשיו נראה לי שהעולם שלה באמת סובייקטיבי, אם בבודהיזם אומרים “הכול בראש” אז אצלה “הכל מהראש”, בפרט הילינג, ואם צ’אנלינג, הרי שהאנרגיות מתועלות דרך הראש כיד הדימיון הטובה, לא שזה דימיון, בטח יש מילה יותר טובה. ההילרית לא צריכה את החיזוק מהעולם האובייקטיבי, לקבל חיזוק מהעולם האובייקטיבי, משמע להודות בקיומו, ובתוך ... קרא עוד »

מיתוס העבודה

בדיוק אני קורא ספר בן 13 שנה שכתבה בנושא ויויאן פורסטר, עיתונאית צרפתיה (ובא בעת עולה השאלה איך היא נראית, אז נגיד רק שהיא ילידת 1927), ויויאן מעלה שאלות כמו האם צריכים להיות ראויים לחיים כדי להינות מהזכות לחיות, ומכאן האם יש תועלת בחיים שאינם תורמים (למישהו) להפקת רווחים? לא משנה. אם לקצר חצי עולם חי מכלום ומסוגל לעשות את מה שעושים עובדים במדינות מערביות (הודים וסינים מתכנתים בסדר). כך שרובנו בתהליך של להפוך למיותרים. אם הזכות לחיים מותניית בלהיות נחוץ ולכן עובד, צפויה שואה. ויויאן עוסקת במנגנונים של השתקת השואה המתפתחת. הספר נקרא קללת הכלכלה קרא עוד »

נאום הקואוצ’ר

“… אף אחד לא ישאר אחרי על מסלול הריצה, אתה תפסיק לרוץ לפני או שאני אמות בניסיון להחזיק יותר על המסלול, זה עד כדי כך פשוט. אני עובד הכי קשה. אחרים אולי יותר מוכשרים ממני, יותר חכמים או יפים ממני אבל אני עובד הכי קשה...” ויל סמית נותן את האני מאמין, וכמובן עושה זאת יותר טוב מכל אחד אחר: סמית, אני מתאבד על זה כיוון שויל מנסח פה כלל וכיוון שויל מציע פה את הכלל המועיל לכולם, וכיוון שאני מתעניין כהרגלי בדינמיקה של מערכות מבוססות כללים, לקחתי לי רגע להרהר בתוצאה, ובכן אם כולם ישמעו בקולו של ויל, כולם ימותו, ... קרא עוד »

חדר המתנה

פעם כשגרתי עם שותפים, תליתי שלט על הדלת “חדר המתנה”, אני לא גאה בתחושה הזו של המתנה ולא מתלונן, תחושת ההמתנה שלי נשענת אולי על תפיסה שגוייה, אולי על מודעות לעתיד המושכת תשומת לב, אולי על בורות, ככה זה. בשנים האחרונות כשאני מזדמן לחדר המתנה, בד”כ דולקת בו טלוויזיה והוא שטוף כולו בערוץ 2 או משהו. בתחושת ההמתנה שלי יש גלות אבל אני גולה כסובייקט מודע לעצמו, חדר ההמתנה הוא בית רחוק מהבית, ואת מידת הסבל (סבלנות) אפשר בהחלט לשאת, בשטף של הערוץ הפופולארי שרוגש לי  בראש, אין כול כך המתנה, אין כל כך סבל ואין סובייקט.   קרא עוד »

נורא הוד

ידידה סיפרה לי פעם על חוויה מטיול: “…ישבתי על שפת ים המלח, הסתכלתי על הים, נוף נאה, אח”כ הסתובבתי והסתכלתי על ההרים, נאה, אח”כ חזרתי וספגתי שוב את נוף הים, אח”כ ההרים…” החוויה מוכרת לי היטב, אני מתחזק בתודעתי יצוג של הנוף, היצוג מתוחזק תדיר על ידי המבט, מייגע. דומה שיש כאן מין החלפה של יחסי הכלה, במקום החוויה המתבקשת של “להיות בתוך הנוף”, החוויה היא של אני מחזיק יצוג של הנוף בתודעתי. כשאני מזכיר לעצמי את העניין, תודעתי משתפת פעולה, ומוסיפה את בבואתי לרגע לנוף המיוצג, גם הוא לרגע. הנוף מיוצג איתי או בלעדי לרגע, לא בגלל בעיית זיכרון ... קרא עוד »

הכחשת המוות והלם קרב

האנטרופולוג ארנסט בקר פירסם ספר זוכה פרס פוליצר בנושא הכחשת המוות, בספרו טוען בקר שהציוויליזציה הינה מנגנון סימבולי להתמודדות עם סופיותם של החיים. בין אם נקבל את הפרספקטיסבה הרדיקלית של בקר ובין אם לאו, אין ספק שנוכחות המוות אינה מקובלת אצלנו, ובתרבות המערבית בכלל. המוות מורחק מחיי היום יום ביעילות ובקפדנות כזו שהאדם הסביר יוולד, יגדל ויגיע עד לגיל הגיוס, לפני שזכה למפגש עם גופה, המתבגר הסביר בודאי לא חזה בהרג, אפילו לא של החיות אותן הוא אוכל. במידה והחייל הצעיר מגיע לסיטואצית לחימה, הוא עשוי לפגוש מוות והרג, לראשונה, באינטנסיביות, בשילוב סכנת מוות מוחשית ובסיטואציה מתמשכת. היום יום הנקי ... קרא עוד »

שווארמה ברבור צחור

משתף אותכם בגחמה ממש ברגשות מעורבים, אני לא דוגל ברצח בעלי חיים לשם אכילת בשרם, ומשתדל לדבוק בעקרונותי. זה לא תמיד מצליח, שווארמה לדאבוני תמיד היתה אחת מנקודות התורפה, אוכל ובוכה. אבל אם כבר, האם כך צריך להיראות האוכל שלך ? האם היית אוכל תפוז שכולו דבלולים ? החלופה שמצאתי היא הברבור הלבן, בן דודו האמפיבי של ההודו, חיה יפה, אצילית, וטעימה לא פחות לא אשלה אותכם, מעולם לא הייתי בעסקי המזון ואין בכוונתי להרים את המיזם, ספרו על הברבור בשווארמה החביבה עליכם, מישהו בטוח יבין את הפוטנציאל, במקביל אני מנסה לעניין מכר שלי , מגדל דגים בגידול סינרגי של ... קרא עוד »

הסיכסוך ואני

נולדתי כמה עשרות שנים אחרי הנכבה[1], הייתה לי מעט מאוד שליטה על מה שקרה שם שוב, מסיבות שקדמו ללידתי, אני אזרח ישראל בלבד, נכון להיום, רוב האנשים משני צידי הסיכסוך, נולדו לתוך מציאות קיימת שנוצרה ב48 ועודכנה ב 67. רוב המדינות בעולם ורוב הגבולות בעולם הם למעשה תוצאות של כיבושים שהתבצעו לפני שהתושבים נולדו, אפשר לנסח את זה אחרת אבל בראייה היסטורית זה המצב. ניו-יורק לא תוחזר לאינדיאנים ואם תוחזר ינושלו הניו-יורקרים מביתם. זה לא אומר שלפליטים לא נגרם עוול, וזה לא אומר שליהודים לא מגיע הזכות להגנה עצמית, להיפך, כשמשני הצדדים ישבו אנשים שקיבלו את המצב כנתון, יהיה ריאלי ... קרא עוד »

ליבי במזרח

לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וָאֱסָרַי, בְּעוֹד צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב. בשיר המפורסם מבטא יהודה הלוי את תשוקתו להיות במקום אחר, בשל התשוקה העזה חייו של יהודה מתרוקנים ממשמעות, הוא אינו נהנה, ומזלזל בתנאים הטובים יחסית להם זכה. מאז נכתב השיר המפורסם חלפו כ 1000 שנה, אדם בן זמננו, שכמו יהודה אינו חומרי בשאיפותיו מתנסח אחרת ועולם התוכן שלו שונה, אערוך מחדש את השיר כדי להתאימו לרוח התקופה[1]: ליבי במזרח ואני בהי-טק, אין לי חשק ... קרא עוד »

רקוויאם למפלגת זכויות האזרח

היתה פעם מפלגה שחרטה על דיגלה את המאבק למען (ולשימור) זכויות האזרח והאדם, את המפלגה, ר”ץ, יסדה והנהיגה שולמית אלוני, וכשהייתי קטן, עוד הספקתי להצביע להם. מתישהו ר”ץ התאחדה עם עוד שתי מפלגות בעלות מצע שמאלני עמום ונגוזה. מאז בכל מערכת בחירות אני מקווה שמפלגה כלשהי תואיל לחרות על דיגלה את העניין הזה עם זכויות האזרח וזה לא קורה, בבחירות הלפני אחרונות עלה ירוק הניפו קצת את הדגל, וגם היתה למועמדים את ההבנה הבלתי אמצעית הזו בזכויות האזרח, הבנה שזוכים בה אחרי שקלגסי השלטון שוברים את דלת הכניסה, הופכים לך את הבית וזורקים אותך לכלא, סתם כי זה אפשרי. אניווי, ... קרא עוד »

בלי נאמנות אין אזרחות

השקפת העולם החרדית גורסת כי יש איסור להקים מדינה בישראל, בתמונות - חרדים בלי נאמנות, שריפת דגל קרא עוד »

התקף פסיכוטי כשלב בהתפתחות

לפי ניסיונו האישי והטיפולי של סין בלקוול, במקרים מסויימים התקף פסיכוטי הוא בדיוק הדבר הזה, במקרים כאלה ההתערבות היחידה הנדרשת היא ליווי אמפטי, כל התערבות פסיכיאטרית אגרסיבית תחבל בתהליך אני זוכר ששידרגתי את מערכת ההפעלה, נדמה לי שזו היתה התקנה של SP3, פחדתי, אני לא מכחיש, זו היתה קפיצה ממצב מוכר ועובד, אם כי לא עובד מספיק טוב, אל מצב לא ידוע שאמור להיות טוב יותר אך יכול להיות גם קטסטרופה טוטלית שקשה מאוד לצאת ממנה. במהלך ההתקנה הופיעה הודעה שאמרה משהו כזה “במהלך השידרוג המסך עשוי לרצד והמחשב עשוי להיראות תקוע, לא להגיב או להגיב באופן לא צפוי”. הייתי ... קרא עוד »

זן בודהיזם והשדה החברתי

אני מתרגל זזן (מדיטצית זן) מזה שנים ארוכות, שוחחתי לפני כמה זמן עם מתרגלת בוהיסטית מאסכולה אחרת, היא סיפרה לי על המדיטציה שלהם ושאלה על שלי, השבתי שאין שום תרגולת שאני מבצע בזמן הזזן, היא צחקה ‘אז מה הקטע’ למעשה גם בזן חלק מהאנשים מתרגלים טכניקות שונות בזמן מדיטציה, אז אני משתמש במונח זזן בהסתייגות, פשוט כי זה יותר קצר מלומר “המדיטציה הזו שאני עושה”. אניווי, השיחה עם המתרגלת הבודהיסטית הזכירה לי אירוע בעברי, ומעשה שהיה כך היה, ישבתי על ספסל בגן ציבורי, בשעת לילה, מישהי מג’ידייט התקשרה ושוחחנו, מתישהו היא שאלה איפה אני עכשיו, אמרתי לה, השתררה שתיקה קצרה, ואז היא שאלה בחצי ... קרא עוד »

למעלה