ראשי / כלכלי חברתי / טוב ורע בסדום ועמורה

טוב ורע בסדום ועמורה

120 ימים בסדום (1975)

120 ימים בסדום (פאזוליני 1975)

מכר טוב שלי (מזה) שהוא לא עלינו דתי-לאומי, צפה ב 120 ימים בסדום המזעזע של פזוליני. הדתי-לאומי חובב קולנוע ובתור שכזה מרשה לעצמו לצפות בתכנים מטמאים כהגדרתו, אבל טוהר מאוד חשוב לו.

“אני מפחד” הוא אמר לי, “ראיתי את הסרט ואני מפחד, מפחד מהרשע”.

רציתי להגיד לו שבדרך כלל זה לא רשע שעושה את הזוועות האלה, בדרך כלל הדברים האלה נעשים בשם המוסר ע”י אנשים דתיים או לאומיים, רוב האנשים האנשים שמעונים עכשיו בעולם מעונים ע”י מדינות או קבוצות בדלניות, לאומיות או דתיות, בשם אידיאולוגיה מתאימה. מי שעובר התעללות נתפס כאוייב העם או המדינה, או האל, כחורש רע, כסכנה, כבן גזע נחות ומזיק השואף לזהם את מאגר הגנים…הטוהר חשוב לטהרנים, בין אם זה ידידי (גם מכר וגם ידיד) הדתי לאומי ובין אם אלה למשל הגרמנים במלחמת העולם השניה, גם לגרמנים היתה כוונה טובה, לטהר את אירופה מהזיהום הגנטי והחברתי שפשה בה, רובם עשו זאת בתום, ממקום מוסרי של ביערת הרע מקירבך רובם ביקשו את הטוב.

במסמך 8 השלבים ברצח עם שפירסם Genocide Watch נמנים השלבים המקדימים הבאים :

- האנשים מחולקים לאנחנו והם

- לקבוצה המנודה, ההם, מודבקים סמלים המוטענים בשינאה ופחד

- ההסברה ממצבת את הקבוצה המנודה כתת-אדם, כלא לגמרי אנושיים

- אירגון, רצח עם תמיד מאורגן, בד”כ ע”י המדינה

- קיטוב, תעמולה מקטבת, השתקת המרכז המתון באמצעות הפחדה, טרור וחיסול מתנגדי ההשמדה

- הפרדה פיזית, החרמת רכוש, מחנות ריכוז, גיטאות, סימון בלבוש וכו’

בשלב זה האדם הפשוט, תוכנת כהלכה, הקוד שתוכנת הוא קוד מוסרי. בשלב זה מתחיל רצח העם, אך הרצח נתפס יותר כהדברת מזיקים. זוועות אחרות כמו עינויים למתנגדים, פלוגות אונס, מחנות חינוך מחדש, מוסברות על נקלה וזוכות ללגיטימציה – לוחמה פסיכולוגית, הרתעה, מודיעין, או סתם למקסם את הפגיעה באוייב (נציג הרוע).

הפעולות נעשות בד”כ בשם הטוב, כדי להגביר את הטוב, או לפחות תחת לגיטימציה שלו. אנשים מתקשים בד”כ לפעול ללא לגיטימציה מוסרית.

חלקנו, כמו למשל עמיתי הדתי לאומי, מאוד אתנוצנטריים ולעולם לא יראו את הסימטריה בין הקבוצה איתה הם מזדהים וקבוצות אחרות (אנחנו העם הניבחר), קורא אתנוצנטרי לא יבין מה אני מקשקש ואם יבין לא יקבל. לקוראים מהסוג השני אינני מחדש כלום, כך שזה המקום לבקש ממך סליחה קורא/ת יקר/ה. סליחה שבזבזתי לך את הזמן עם הפוסט הזה, אני מאוד אשתדל שהטעות הזו לא תחזור. אה, והוספתי אפשרות לעידכון על פוסטים חדשים באימייל, תוכל/י להירשם פה מצד ימין למטה.

אני סוגר את הפוסט הזה בתחושה שאני מוקף באנשים טובים, שעושים טוב, חלקם עוסקים בטוב האתנוצנטרי וחלקם רואים את הטוב ממקום של יחסיות תרבותית אבל אני מוקף באנשים טובים, העולם מלא באנשים טובים, והיום גם השמש זורחת והציפורים מצייצות והויקאנד מתחיל, איפה האוכל.

תודה

2 תגובות

  1. דתי לאומי גאה

    היהודים לא עושים את הזוועות שעושים שאר העמים וזו עובדה ששום יחסיות תרבותית לא תסביר

  2. במשך 2000 שנות גלות היהודים היו אנדרדוגים ומימילא היו עסוקים יותר בלחטוף ופחות בלהחטיף. לפני ואחרי תקופת הגלות הארוכה והמצערת, היהודים דווקה לא טומנים ידם בצלחת.

    אם להיות בן מיעוטים או חלילה בן מיעוטים בחדר חקירות בהחלט עדיף אצל היהודים מאשר אצל הערבים למשל. ההבדלים אינם נובעים דווקה מהדת או מהגזע אלה מהבדלים בין שבין דמוקרטיות לבין משטרים אחרים

כתוב תגובה

כתובת הדואר לא תפורסם שדות חובה מסומנים *

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

למעלה