תחרות חופשית מניעה את הכלכלה קדימה. בתחרות יש כמבן מנצחים, הצלחתם מראה לכולנו כי כול אחד יכול ויוצרת מוטיבציה, בתחרות יש גם מפסידים, אלה נעדרים כמעט מהשיח הציבורי, הם אולי נמצאים בשיח הציבורי ככאלה שקשה להם, שלא מסתדרים אבל לא ככאלה שפשוט הפסידו, שהפסידו בתחרות עסקית או בתחרות בשוק העבודה. יש עוד קבוצה, אלה שלא ממש מעוניינים להתחרות, לאלה אין ממש מקום בשוק החופשי, לפחות לא ברגולציה הקיימת.
דרושה רגולציה שמגדירה את גבול ההפסד, רגולציה שבמידה מסוימת הופכת את התחרות לבחירה, אך עדיין כזו שתשמר את התחרות החופשית כמנוע מוטיבציה, המאמר עוסק באפשרות לרגולציה מתאימה, בניסוח ציפיות מרגולציה של מערכת כלכלית, ומדגים מנקודת התיחסות זו את אי הסבירות של המצב הקיים.
במאמר בשבח הבטלה [ראסל 1932] תוהה ברטראנד ראסל איך למרות שאנו מייצרים את הדרוש לנו בפחות ופחות זמן עדיין אנו עובדים בערך את אותו מספר שעות. מאז 1932 הטכנולוגיה המשיכה להשתפר ואיתה היעילות שבא אנו מייצרים את הדרוש לנו לקיום, אך עדיין אנו עובדים בערך את אותו מספר שעות, גם אצלנו אחרי 75 שנה, רוב המודעות בלוחות הדרושים הן עבור משרה מלאה.
ההסבר הטריוויאלי הוא שהצריכה גדלה באופן שמקזז את ההתייעלות ביצור אך לא זה המצב… למאמר המלא
תגיות:קפיטליזם רגולציה תחרות חופשית